ערב כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, מריה היא מפיקה־שותפה באולפן סרטי מרקורי בלוס אנג'לס, שהופך למוקד משיכה עבור מהגרים אירופאים רבי כישרונות, שמנסים להשתלב בתעשיית הקולנוע לאחר שברחו מארצותיהם.
כאשר מגיע לאולפן מהגר איטלקי, ובזמן שמריה מנסה למנוע את התפרקות חייה האישיים והמקצועיים, היא נאלצת להתמודד גם עם עברה: 15 שנים לפני כן, כשהיתה בת 12, היא נאלצה להגר עם אמה מרומא ללוס אנג'לס, בעקבות מעורבותה במה שהוביל למעצרו של אביה, עורך דין מתנגד משטר, מבכירי פרקליטי ההגנה המבוקשים ברומא שהגן על מתנגדי משטר עם עלייתו של מוסוליני לשלטון.
סרטי מרקורי מציגים, שעלילתו נודדת בין דרום קליפורניה ודרום איטליה, הוא "רומן שנון ומרתק, ואף שעלילתו מתרחשת לפני 80 שנה הוא מרגיש רלוונטי ומעודכן", כתב על הספר רונן טל בהארץ. "אחד הנושאים שהוא מעלה הוא סטריאוטיפים גזעיים ולאומיים והאופן שבו הסרטים ההוליוודיים מנציחים אותם"
כשנכנסים למשרדי ההנהלה של סרטי מרקורי אינטרנשיונל, הדבר הראשון שרואים הוא דגם של האולפן עצמו. ארטי פלדמן, מייסד־שותף העומד בראש מחלקת ההפקה, הציב את הדגם במבואה כדי לסלק הרהורי חרטה מדעתם של משקיעים חששנים. המיניאטורה היתה העתק נאמן של האולפן אשר השתרע על פני ארבעים דונם, שבהם תפאורות הרחוב, האולפנים הסגורים ובנייני התפעול שלו. מריה לָגנָה, כפי שהציג אותה אומן המיניאטורות, היתה דמות זעירה וחסרת תווי פנים המביטה החוצה מחלון משרדו של ארטי. ובאותו חלון ממש עמדה מריה האמיתית בשעת בוקר מאוחרת של שנת 1941, ידיה על מותניה בעמידת מוצא של אקדוחנים, צופה ביונה מותירה את חותמה על החלון הקדמי של מכונית הגג־הנפתח החדשה של הבוס שלה. התחשק לה להזמין את הציפור למשקה.
