בספרו החדש של אנדרו שון גריר, אנו שבים ופוגשים את ארתור לס, גיבור ספרו האחרון, לס, שזיכה אותו בפרס פוליצר. עכשיו לס כבר סופר מבוסס הנמצא בזוגיות יציבה, אך מותו של מאהב-לשעבר ומשבר פיננסי לא צפוי גורמים לו לברוח שוב מצרותיו, והוא עושה זאת בדרך המוכרת מהספר הקודם: הוא מאשר הגעה לשלל אירועים ספרותיים ברחבי ארצות הברית.
לס יוצא להרפתקה לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית - במערב, בדרום ובכור מחצבתו, המיד אטלנטיק. הוא פושט את החליפה האפורה המזוהה עמו, ובעזרת שפם וכובע בוקרים מסווה את זהותו ברמות שונות של הצלחה, ועדיין ממשיכים לטעות ולראות בו הולנדי או סופר אחר או "הומו לא טוב".
במהלך המסע ייאלץ ארתור לס להתמודד עם השדים שרודפים אותו, החל באביו המנוכר, עבור במערכת היחסים המקרטעת עם בן זוגו וכלה בחשבון נפש נוקב כשהוא מתעמת עם חייו הפריבילגיים.
לס היה צריך להבין כבר לפני כמה שבועות, במרפאה, שמערכת היחסים שלו בצרות. היתה זאת בדיקת דם שגרתית במהלך בדיקה שגרתית, ממין הבדיקות שגבר אמריקאי בן יותר מחמישים נאלץ לעשות פעם בשנה. הפעמון צלצל כשפתח את דלת המרפאה, צלצל שוב כאשר לא הצליח לסגור אותה, ושוב צלצל. "סליחה!" הוא צעק אל חדר ההמתנה הריק, שנכחו בו רק לוח כתיבה, מִתקן מים קרים וכמה מגזיני רכילות בצבעים אבסורדיים שסודרו כמניפה. אך הביטו בו, בלֶס: סווטשרט בוהק כמו מרקֶר, כובע דייגים צרפתי קטן. אל לנו לנופף כך סתם במילים כמו אבסורדי.
