רומן ביכורים מצליח במיוחד של המחזאית ג'וליה מיי ג'ונאס, העוסק בתשוקה וביחסי כוחות לא שוויוניים בין המינים, חותר תחת הקלישאות של עידן מי טוּ ומציב בדרך מקורית ושנונה מראה אל מול שדה המוקשים האישי והפוליטי של הרגע הנוכחי.
חייו השלווים והיציבים של זוג מרצים כריזמטיים, המלמדים זה שנים באותו קולג' קטן בצפון מדינת ניו יורק, מתערערים באחת עם הפצתה של עצומה הדורשת להביא לסילוקו של הבעל מתפקידו עקב מערכות יחסים לא ראויות שקיים עם סטודנטיות. המצב נעשה נפיץ יותר כאשר מתעוררת דרישה גם מהאישה, מרצה פופולרית לספרות, להתפטר, לאחר שהיא מסרבת לגנות את בעלה, ואף מוסיפה שמן למדורה ומפתחת רגשות כלפי ולדימיר, סופר צעיר, מוערך ונשוי שמגיע ללמד בקמפוס.
הדבר האהוב עלי ביותר כיום בגברים מבוגרים, והסיבה שלא פעם יש בי תחושה שאולי אני אכן גבר מבוגר ולא אישה לבנה מזדקנת בסוף שנות החמישים לחייה (זהות שאין לי ברירה אלא להציג אותה בפומבי, למבוכתי הרבה), הוא שגברים מבוגרים מורכבים מתשוקה. הכול בהם אומר רצון למלא את החסר. הם מלאי תאווה למזון, לכלי שיט, לחופשות, לשעשועים. הם מתאווים לעוררות. הם מתאווים לשינה. התשוקה היא שמנחה אותם — עולמם מורכב מתשוקותיהם.
