כשגופה חנוטה של ויקינג מתגלה בבקיע בקצה כיפת קרח בעיר הנידחת נוּק, העיתונאי מתיו קייב נשלח לסקר את הסיפור. למחרת המומיה נעלמת, וגופתו של השוטר שאִבטח את הזירה שבה נמצאה מתגלה עירומה וקרביה עקורים - בדיוק כמו הקורבנות של סדרת מקרי רצח מעוררי צמרמורת שזעזעו את העיר הגרינלנדית בשנות השבעים של המאה שעברה.
במהלך חקירתו מתיו נחשף למחסור ולאלימות הקשה שהם שגרת יומם של המקומיים. הוא אינו יכול לבטוח במשטרה ומתחיל לחשוד שמדובר בטיוח, אולם רק כשהוא פוגש את טוּפַּרְנאק, אישה אינואיטית צעירה שהורשעה ברצח הוריה ושתי אחיותיה הקטנות, הוא מתחיל להבין לאיזה עומק הסיפור מחלחל - ובאיזו סכנה הוא עצמו נמצא.
זהו ספרו הראשון המתורגם לעברית של מאדְס פֵּדֶר נוֹרדבּוֹ, סופר דני מצליח המתגורר בגרינלנד.
עורו היה ספוג זיעה. הוא ניסה להשתעל אבל הצליח רק לחרחר. ליחה הצטברה בגרונו מאחורי פיסת הבד. הוא ניסה לנשוך את המחסום שבפיו, לפלוט אותו החוצה, אבל הבד הוחדר עמוק כל כך עד שהתקשה להזיז את לסתותיו הדואבות.
הדם הלם ברקותיו. האור מעליו חדר מבעד לבד הדק שכיסה את פניו. נשימותיו היו קצרות. מתוחות. ובצרורות. הוא ניסה פעם נוספת לבלוע את הרוק הסמיך שבגרונו וחש בטעם מתכתי. הוא בלע שוב, והרגיש בחילה חונקת. הכול הסתחרר סביבו. הקיבה שלו התכווצה לפתע והוא נאלץ להדק את הגרון ולעצור את הנשימה כדי לא להקיא. הוא לא העז להתנגד. הכאב בידיו היה גדול מדי. כל תנועה גרמה לכאבים חדים שפילחו אותו מחורי המסמרים שבכפות ידיו, דרך זרועותיו ועד לנקודה עמוקה מאחורי עיניו, שם הכול התפוצץ.
