עם שש אצבעות בידו האחת, תשוקה בלתי נשלטת לספרים וחוט־שדרה מוסרי מפוקפק יוצא נחמיה כהן - תלמיד-חכם, רמאי קטן ונווד מושבע - למסע אל המשיח שזה עתה קם: שבתאי צבי.
נחמיה הוא רומן היסטורי, שעוסק בתקופת השבתאות דרך דמויות שוליים באחת התקופות הסוערות בהיסטוריה היהודית, מזרח אירופה של המאה ה-17. תלמידי־חכמים, שודדים, נביאות, שחקנים נודדים, הוזי הזיות וחולמי חלומות יהודים, מוסלמים ונוצרים - כל אלה נעים לצדו של נחמיה ברגל, בעגלות ובאוניות רעועות ברחבי אירופה, מפולין ועד קושטא.
יעקב צ. מאיר הוא סופר, היסטוריון של תולדות הספר, מורה מוערך ובעל טור בהארץ.
בדיוק כשתפסה המיילדת ברגליו של היילוד, הגיעה השמש לזווית כזו שקרניה הִכו בשורת המחבתות הממורקות התלויות על הקיר, חזרו ממנה אל הכסתות הלבנות והנה, נתמלא כל הבית אורה. עיניה של המיילדת נצטמצמו מחמת הזיו, אך מששבו ונתרגלו בקעה צווחה מפיה, פְּסִילִי היולדת ניעורה מדימדומיה והרך הנולד הוטל על המיטה. 'אל אלוהי הרוחות', נשפה המיילדת, 'שש אצבעות לילד'. פסילי מיצמצה בעיניה והביטה חליפות במיילדת ובתינוק הבוכה שעל מיטתה. אחר הושיטה את ידיה, נטלה את הפעוט וספרה את אצבעות כף ידו השמאלית פעם ופעמיים. אחר אימצתו אל לִבה. העת עת טובה היתה ליעקב, עולם התורה עלה כפורח ברחבי פולין, הגויים הרגו זה בזה תדיר וליהודים היתה המלחמה זה מכבר לרקע עמום לחייהם. בתי
