לאחר מות הוריה, מצאה הסופרת וחוקרת התלמוד רות קלדרון חליפת מכתבים בת שישה חודשים בין אביה, שנשלח בשנת 1955 להשתלמות בארצות הברית, לאמה, שנותרה בביתם בתל אביב.
מרגוט, אמה של רות, שיתפה את משה, בעלה שבמרחקים, בשגרת יומה במדינת ישראל הצעירה: דירת שיכון, שני פעוטות, מיתון, מקרר שהתקלקל, יום בחירות, מאמצי הקמת הקואליציה ומכת ארבה. משה שלח מאמריקה איגרות אוויר ובהן תיאורים של מפגש ראשון עם ג'ינס, קוקה קולה, טלוויזיה, שדות חיטה, מפעל למכוניות וקהילה יהודית אמריקאית.
קלדרון קוראת במכתבים היפהפיים של הוריה לא רק כבת אוהבת אלא גם כחוקרת. היא אורגת ביניהם טקסטים משלה, מוסיפה פרטים, מפרשת אירועים, מחלצת מבין השורות את הדרמה והופכת סיפור פרטי וקטן לסיפור ההתחלה של רבים במדינה הצעירה דאז.
דרך המכתבים הצצתי אל תוך הסוד: ראיתי את הימים הראשונים של הורי, כשהיו צעירים ממני: זה היה מסעיר. כאילו הצצתי בעולם לפני שהיה בו אדם.
