סטונר הוא ספר שקשה להרבות במילים אודותיו, אולי משום שג'ון ויליאמס נוהג בדמויות שלו באיפוק ובדיוק. סטונר הוא נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה למרצה בכיר לספרות. מאמציו ופועלו לאורך השנים נוחלים תבוסות לא מעטות, אך יחד עם הכישלונות ואוזלת היד - מידת היושר שבו מעולם לא נפגעה.
הרומן ראה אור בארצות הברית בשנת 1965, ומאז היה ידוע בעיקר בקרב אוהבי ספרות. הוצאתו המחודשת באנגלית ב-2003 ושוב ב-2006 החזירה אותו אל התודעה ואל הלב, וזיכתה דור חדש של קוראים בחוויית קריאה מיוחדת, בהם טום הנקס, שכתב על הספר בטיים: "בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם".
ויליאם סטונר החל את דרכו באוניברסיטת מיזורי כסטודנט לתואר ראשון, בשנת 1910, כשהיה בן תשע־עשרה. כעבור שמונה שנים, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה והתמנה למרצה באוניברסיטה הזאת, ובה לימד עד מותו, ב־1956. הוא לא התקדם מעבר לדרגת מרצה בכיר, ומעטים הסטודנטים שזכרו אותו בבירור אחרי שלמדו באחד הקורסים שלו. לאחר מותו החליטו עמיתיו לתרום לזכרו כתב יד עתיק לספריית האוניברסיטה. כתב היד הזה עדיין נמצא באוסף הספרים הנדירים, ועליו ההקדשה: "נתרם לספרייה של אוניברסיטת מיזורי לזכרו של ויליאם סטונר מהחוג לאנגלית. בידי עמיתיו."
