"ראוי שספר זה יימצא בכל בית בישראל שהזיקה ליהדות הומניסטית, חילונית, דמוקרטית ושוללת גזענות עוד לא כבתה בו" (נתן זך, ידיעות אחרונות 18.9.1998).
חמורו של משיח הוא סיכומו של מחקר בן עשרות שנים שערך ספי רכלבסקי בעולמה של היהדות ופורסם לראשונה ב-1998, שלוש שנים לאחר רצח יצחק רבין. בספר תיאר רכלבסקי את המקורות ואת יישום המתווה החרד"לי של המיינסטרים הציוני-דתי המוליך אל מחוזות הקצנה, וחזה את התהליך שמביא בימינו להשתלטות המשיחית. הספר שופך אור על יהדות זו ועל הנפשות שפעלו ופועלות בה - מהרב קוק, דרך הרבי מלובביץ', הרב שך, הרב עובדיה יוסף, ועד הרבנים מרדכי אליהו, עוזי משולם, דב ליאור ורבים אחרים.
לטענת רכלבסקי, היהדות במדינת ישראל עברה מהפכה אדירה עד כי יהדות זמננו נהפכה למעשה לדת חדשה. "הדת החדשה", המשיחית, בלעה כמעט כליל את הציונות הדתית הישנה, את היהדות המסורתית ואת העולם החרדי. התובנות הללו מעמיקות עוד יותר במהדורה העכשווית והמעודכנת (2023), ובה פרק חדש ונרחב, שבו מחבר רכלבסקי בין ההפיכה המתרגשת עלינו לבין מקורותיה המשיחיים, ומציג את התוכנית היחידה לשינוי שבכוחו יוכלו ישראל והיהדות המתונה לחזור ולשגשג.
המנוע של ההפיכה המשטרית הוא התפיסה המשיחית. חילונים בודדים בלבד תומכים בה ממש, מתוך עצמם. ייתכן שכמעט רק השר יריב לוין. ההפיכה המשטרית מגיעה מהחינוך המשיחי האנטי‐דמוקרטי, חינוך שמממנים המסים של אזרחי ישראל למאות אלפי ילדים ללא שום פיקוח. משם, מהחינוך הזה, מגיע פורום קהלת המשיחי. משם מגיעים הפוגרומים הגזעניים בשטחים. משם מגיעים תלמידי הרב דב ליאור, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' וחבריהם. משם מגיעה התפיסה הקוקיאנית‐משיחית שהמציאה לדורנו ‐ במילותיה ‐ את ההוויה והתפקיד האינסטרומנטלי של "חמורו של משיח".
---
לפי הרב קוק, החילונים הם בבחינת 'חמורו של משיח' […] אחרי שהחילונים יבנו את המדינה החומרית, יגיע תורם של הדתיים לשלוט וליצור את המדינה הרוחנית המשיחית. רכיבת המשיח על החמור מטרתה במסורת הסמלית היהודית היא הכנעת החמור והכוחות שהוא מייצג. לחמור ביהדות יש תפקיד. הוא החיה הטמאה, נציגת עמלק והשטן.
