טקסטים מכוננים בתולדות הפילוסופיה המערבית, אשר גם אלפי שנים לאחר כתיבתם ממשיכים לעורר השראה ולהיות אקטואליים בכל דיון על חירות המחשבה, מוסר אישי והחיים הראויים לחיותם.
הספר, שהוצאת ספרי עליית הגג העניקה לו את השם חייו ומותו של סוקרטס, כולל שלושה דיאלוגים מרכזיים של אפלטון – אותיפרון, נאום ההגנה של סוקרטס [אפולוגיה], קריטון – ואת תמונת הסיום מתוך פיידון, כולם בתרגומו של שמעון בוזגלו מיוונית עתיקה.
דרך שיחותיו עם תלמידים, שופטים וחברים, נחשפת דמותו של סוקרטס כאדם המחפש אמת, שואל שאלות נוקבות, ומסרב להתפשר על עקרונותיו – גם במחיר חייו. בנאום ההגנה הוא מתמודד באומץ עם האשמות של השחתת הנוער וכפירה באלים, ובקריטון הוא דוחה את האפשרות לברוח מהכלא, מתוך נאמנות לחוק ולצדק. סוקרטס, כפי שמציג אותו הכותב המחונן אפלטון, בוחר למות מתוך נאמנות לאמת ולתבונה, ומותיר אחריו מורשת של חקירה עצמית וביקורת מוסרית.
אם המוות הוא כמו טיול מכאן למקום אחר, ומה שמספרים הוא אמת, שאכן שם נמצאים כל המתים - איזו ברכה גדולה יותר מזו יכולה להיות, רבותי השופטים? שהרי אם אדם המגיע לשאול, לאחר שנפטר מאותם אנשים כאן המכנים את עצמם שופטים, ימצא את מי שהם באמת שופטים… אשר בחייהם היו צדיקים - האם יהיה זה טיול קל-ערך כל כך? כמה מוכן כל אחד מכם לשלם כדי להסתופף בחברתם?… אני כשלעצמי מוכן למות בוקר וערב אם הסיפורים האלה אמיתיים! בילוי נפלא צפוי לי שם אם אפגוש… כל איש מן הקדמונים שמצא את מותו כתוצאה מפסק-דין לא צודק, ונשווה חוויות… אבל החשוב מכל יהיה להעביר את זמני שם בבחינת האנשים ובחקירתם, כמו כאן, מי מהם חכם, ומי חושב שהוא חכם אבל אינו חכם.
