לִִפְְעָָמִִים בַַּחֹֹפֶֶשׁ אוֹ סְְתָָם בְְּסוֹף שָָׁבוּעַַ אֲֲנִִי נוֹסֵֵעַַ לִִישֹֹׁן אֵֵצֶֶל סַַבָָּא בְְּתֵֵל אָָבִִיב. "קֵֵרִִידוֹ", סַַבָָּא פּוֹתֵֵחַַ אֶֶת הַַדֶֶּלֶֶת וְְאֶֶת הַַיָָּדַַיִִם, וְְאָָז מוֹעֵֵךְ אוֹתִִי בְְּחִִבּוּק חָָזָָק. "בּוֹא נֵֵלֵֵךְ לַַיָָּם, נוֹנוֹ", אֲֲנִִי אוֹמֵֵר אַַחֲֲרֵֵי שֶֶׁאֲֲנַַחְְנוּ נִפְִרְָָדִִים מֵֵאִִמָָּא וְאְַַבָּא.
על קשר בין סבא לנכד, על קבלה ואהבה דרך שורשים של שפה ומוזיקה בעצים מצפים לגשם שכתבה הסופרת, המטפלת במוזיקה והפסיכותרפיסטית רקפת זיו־לי ואיירה נעה מישקין.