תרגום חדש (2024) לאחד משלושת הרומנים הגדולים שכתב פרנץ קפקא, אשר פורסם לאחר מותו והיה לאחת היצירות המשפיעות של המאה העשרים.
המשפט מביא את סיפורו של יוזף ק', הנעצר על ידי מערכת בעלת סמכויות עצומות ובלתי מוגדרות, ואינו יודע כלל איזה פשע ביצע ובמה הוא מואשם. נסיונותיו להגיע אל הרשויות השופטות ולטהר את עצמו מאשמה שאינה ידועה לו עולים בתוהו. גדולת המשפט עומדת לו עד היום בזכות חיוניותו של הסיפור שעודנו מסקרן, מרתק, משעשע ומפחיד בין שמחפשים בו משמעות סמלית – כפי שעשו רוב פרשניו – ובין שקוראים אותו כסיפור ריאליסטי של איש רגיל אחד ושמו יוזף ק'.
קפקא כתב את הרומן בשנים 1915-1914, ולא השלים את כתיבתו. למרות בקשתו המפורשת לגנוז את הרומן, המשפט פורסם ב-1925 על ידי נאמנו מקס ברוד, אשר ערך את פרקי הספר. התרגום של אילנה המרמן, שגם הוסיפה אחרית דבר, הוא תרגום ראשון לעברית שנעשה על פי המהדורה הביקורתית המחקרית, המבוססת על כתב היד המקורי.
מישהו העליל כנראה איזו עלילה על יוזף ק', שכן אף על פי שלא עשה שום דבר רע, בוקר אחד עצרו אותו. המבשלת של גברת גרוּבּך, בעלת הבית שלו, שהייתה מביאה לו את ארוחת הבוקר יום־יום בשעה שמונה בערך, לא באה הפעם. דבר כזה לא קרה מעולם. ק' חיכה עוד קצת, הביט מעל הכרית שלו וראה את הזקֵנה שגרה מולו וצפתה בו עכשיו בסקרנות שלא הייתה אופיינית לה כלל, ואז, גם מפני שהתפלא וגם מפני שהיה רעב, צלצל בפעמון. מיד נשמעה נקישה על הדלת ונכנס איש שק' עדיין לא ראה מעולם בדירה הזאת. האיש היה דק גזרה ועם זאת בעל מבנה גוף מוצק. הוא היה לבוש בגד שחור הדוק שבדומה לחליפות מסע היה מצויד בכל מיני קפלים וכיסים ואבזמים וחגורה, ולכן אף על פי שלא היה ברור לְמה הוא משמש, נראה שימושי ביותר. ״מי אתה?״ שאל ק' ומיד הזדקף במיטתו לישיבה. אבל האיש התעלם מהשאלה, כאילו יש להשלים עם הופעתו, ורק שאל: ״צלצלת בפעמון?״
