החייאתו של האובייקט הטוב האבוד

מאמרים תיאורטיים ופרוטוקולים משלוש קבוצות הדרכה של אריק ברנמן (2012-1920), חבר בולט בקבוצה הקלייניאנית בלונדון.

ברנמן הושפע מתאוריית הדחפים של פרויד, אך פרויד ראה באידיאל האני חלק מיטיב של האני העליון, ואילו ברנמן סבר שעצם המאמץ לחיות על פי ערכים אידיאליים עלול להוליך לשאיפה למוּשלמוּת שתיעשה רודפנית. בעקבות קליין, הוא ראה חשיבות רבה בפירוש הדחפים ההרסניים, אך חזר והדגיש כי אם לא נוצר קשר קרוב עם האנליטיקאי כאובייקט טוב, פירוש התוקפנות עלול להיות מערער מדי ואין בו תועלת. להבדיל מכמה מעמיתיו הקלייניאנים, הוא הדגיש את הבנת הביוגרפיה הייחודית של המטופל ואת השפעותיה והיה קשוּב לאפשרות שדפוסי הורות בעייתיים שאליהם נחשף המטופל עיצבו את אישיותו.

בקובץ מובאים מאמריו התיאורטיים המאתגרים - בנושאים כמו הנרקיסיזם של האנליטיקאי והשפעתו על המטופל, ערך השחזור באנליזה, האישיות ההיסטרית - שמשולבות בהם דוגמאות רבות מעבודתו הקלינית, וכן פרוטוקולים מפורטים של שלוש הדרכות קבוצתיות שקיים ברנמן עם עמיתים באיטליה.