כמה מרגש לאחוז בידינו את קובץ הסיפורים החדש של יצחק בשביס-זינגר, מגדולי הסופרים ביידיש וחתן פרס נובל לספרות (1978). בספר זה מושיב בשביס-זינגר את דמות המספר והמספרת על כיסא של כבוד, ומשמיע מפיהם מעשיות על נשות עיירה, תלמידי חכמים, גנבים קטנים ואנשי עסקים, והם כולם מלאי חיים, רגשות, יצרים וספקות, חדורים רוח מפוכחת של חוכמת הדורות היהודית.
"מתאימים, אתן אומרות? זיווג משמים? אני בכלל לא יודעת אם גבר ואישה צריכים להתאים זה לזה. לפעמים יותר טוב להפך, שלא כל כך גזורים לפי המידה. לדוגמא, קחו אותי ואת בעלי הראשון, גדליה עליו השלום. בשום מקום אי אפשר לגרד זוג כזה, גבר ואישה שונים זה מזה יותר מאתנו. הוא היה גבר גבוה, ענק, ואני קטנה ושמנה. הוא אהב פלפל, מלח וחרדל. אני שמה סוכר בכל דבר, אפילו במרק. אני בת למשפחה של חסידים, והוא בא מבית של מתנגדים. הוא היה חצי ליטאי, שלא ייזכר לו לגנאי. אבל עברנו יחד את השנים." (ע"מ 49)
