סיפורה האמיתי של אחרונת חסידי אומות העולם בישראל – סלבה לביצקי, שהייתה פעם ילדה קטנה ואמיצה, ובזכות אומץ לִִבּּה והתושייה שהפגינה, הצילה יחד עם בני משפחתה עשרות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. אִִמהּּ קתרינה וסבהּּ אלכסנדר, שסלבה פעלה בהוראתם, הוכרו גם הם כחסידי אומות העולם.
בתוך ילקוט ישן הבריחה סלבה את המזון המועט שהיה להם ליהודים שחיו בגטו בעירה, מספרת מיה קלינגר־כהן בספרה השלישי, המלווה באיורים של נעם נדב. סלבה אף סייעה להסתיר ילדים יהודים שהתארחו בביתה, כשמעליה ומעל משפחתה מרחפת כל העת סכנה גדולה.
באוקטובר 1989 הוזמנה סלבה ליד ושם בירושלים וקיבלה את תעודת חסידת אומות העולם, המוענקת לאנשים לא יהודים שסיכנו את נפשם כדי להציל יהודים במלחמה, ללא בקשת תמורה.
“סלבינקה, סלבינקה, תתעוררי.”
אמא טלטלה את כתפי בעדינות ולחשה, “הגיע זמן לקום.”
לקום?? פקחתי עין אחת והבטתי סביבי. החדר היה חשוך לגמרי.
“למה? עוד לילה,” פיהקתי.
“נכון,” לחשה אמא, “אבל את צריכה לקום עכשיו, סבא מחכה לך.”
“סבא?” התיישבתי במהירות במיטה, “למה הוא מחכה לי?”
“אתם יוצאים לטיול,” אמא ענתה.
