ריקוד האביב עוקב אחר עתליה, יוליוס וגורן – שני סטודנטים ישראלים ושוויצרי אחד – המתגוררים בבזל והופכים אותה למגרש המשחקים שלהם. בכתיבה שסגנונה כמו מרחף, נונשלנטי ולכאורה חסר משקל, מתווה שפרה קופרמן ברומן ביכורים את תנועת השוטטות של שלושת הצעירים ברחבי העיר.
ריקוד האביב הוא ספר שנכתב בעברית, אך מביא עמו הֵד של מקום אחר ואיתו את האפשרות המלהיבה להיות אזרח בין־מדינתי: לקפוץ לקנות אֶקלר וניל בצרפת או לצאת ולרכוב בגרמניה, בשבילי היער השחור, על אופניים. בשונה מהסיפור המוכּר על האדם הבודד בעיר זרה, עתליה, יוליוס וגורן אינם מיוסרים אפילו ברגעיהם המייסרים, כשאהבה וקנאה מאיימות על חברותם; הם חיים את הדרמה המינורית של עלוּמיהם במשחקיוּת שובת־לב. כשהם זה בחברת זה, הימים מתחלפים בלילות, שמתחלפים בימים, וכך נקרא סיפורם – בנשימה אחת.
שפרה קופרמן גדלה בקיבוץ חצור, גרה כיום בבזל ומלמדת בה שפה וספרות יידיש.
אבל מי מחפש סיגליות באזור הנמל? שאלה עתליה בחיוך, וגורן הבטיח לה שהאביב הוא לא בררן גדול ושהוא עוד יגיע לכל מקום. הוא אמר את זה כאדם הנהנה לחזור על עובדה ידועה, בטוח שמה שהיה הוא שיהיה. היא רצתה להקשות ולשאול למה דווקא שם בין הבניינים והבטון, אבל עוד לפני שהספיקה הוא אמר שלא חוכמה לחפש ביער ואת עוד תראי שיהיה לנו אביב נהדר. הם פסעו לאורך שדֵרת הערמונים לא רחוק מהנמל, לצִדם קָצַף הריין שלגים מפשירים, נושא עִמו אדמת סחף עכורה, והנה מעליהם כבר עלצו מחלפות ערמון ירוקות, מהודקות במדקרות של אור.
