עֶרֶב חַג חֲנֻכָּה וְאוּרִי דּוֹאֵג. הוּא מְצַיֵּר בְּדִמְיוֹנוֹ דְּבָרִים מֻפְלָאִים וּמַפְחִידִים, וְנִלְחָם בְּמֶלֶךְ הַחֹשֶךְ. כְּשֶׁאַבָּא מַגִּיעַ, מִתְבָּרֵר שֶׁהָיְתָה לוֹ סִבָּה טוֹבָה לְהִתְעַכֵּב.
שמונה סיבות לרוץ ולקרוא את אורי ומלך החושך מנה פרופ' שי רודין בעמוד הפייסבוק "קריאת חובה: ספרות ילדים ונוער מומלצת":
1. כי מדובר בסיפור החנוכה היפה ביותר שפגשתי.
2. במרכז הסיפור הַמְתָּנָה לאב שישוב – המתנה שמציפה רגשות כמו דאגה, אהבה ושמחה.
3. הסיפור ממריא מסיפור חנוכה והופך לסיפור שעוסק בעולמם הפנימי של ילדים ובאופן שבו הם מעניקים לפחדים ממשות (החושך הופך למלך החושך המאיים לכבוש את העיר).
4. אקטואליות. הסיפור זורע בנו שמחה ואור על רקע החושך המאיים; וכמו כן, ההמתנה לאב שישוב מאפיינת היום בתים רבים בישראל.
5. כרמל בן עמי היא מאיירת בחסד עליון שמצליחה להרשים בכל עבודה ועבודה שלה. כל כפולה היא ביקור במוזיאון.
6. נתי בית הוא לא רק סופר מוכשר, אלא גם חרזן נהדר. חרוזיו הם שיר הלל לשפה המוסיקלית והלא-מאולצת.
7. בכפולה האחרונה מסתתר סוד ונחשפת זהותו של מי שצייר את כל הציורים הנפלאים שמופיעים בסיפור.
8. כי מגיע לילדים ולנו לקרוא סיפור שעוסק בגירוש הפחד – הפנימי והחיצוני, והאור של החנוכיות המצויות על אדני החלונות מהפנט.
ומאירה ברנע גולדברג כתבה:
כשקראתי את הספר בפעם הראשונה התרגשתי. ידעתי שמדובר בספר שיצטרף לקלאסיקות של ספרי הילדים ובכל פעם שיגיע חג החנוכה הגננות וההורים יקריאו בו והילדים ידקלמו אותו בעל פה. לא יכולתי לדמיין שהספר הזה יצטרך ללוות אותנו בנובמבר אחרי חודש קשה כל כך.
ומה יש בו שגרם למילים לחדור לליבי בצורה כזו? יש בו הכל! יש אבא שמאחר לחזור הביתה להדלקת נר ראשון, יש חושך, יש חרדות, יש פחדים, יש מלך מאיים עם צבא חזק ובסוף יש גם אור, אור גדול שגובר על הרע, אור שמסלק את החושך! יש תקווה, יש שמחה והכל בחריזה כל כך יפה ומדויקת של סופר מחונן שהחריזה בנישמתו, אין אצלו פיספוסים, אין מילים שנכנסו לספר רק כי בטעות הן מתחרזות, אצל נתי בית הכל מחושב ויחד עם זה מגיע מהלב ומהנשמה.
אני מאד ממליצה לחפש את הספר אורי ומלך החושך. זה יעשה לכם רק טוב. הילדים זקוקים למרחב הספרותי כדי לעבד את הרגשות הליגיטימים שלהם, מותר לדבר על פחד וחרדה והילדים גם זקוקים לאור, לנחמה, לעידוד, לסוף הטוב. בספר הזה כאמור יש הכל והוא הגיע בול בזמן.
