המשוררת רחל חלפי - כלת פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס
דליה רביקוביץ לשירה - מָפנה הפעם אלומת אור אל הקִרְקָס,
אל ספירלה חיה ונושמת של יצורים, אנשים ודמויות הנחשפים בשרשרת מונולוגים דרמטיים כשהם שוברים לערב אחד את אילמוּתם התמידית.
הם מִצטווים להביא את הסיפורים שמאחורי שתיקתם בלשון פשוטה ונדיבה. וכך, נשים, גברים, חיות ויצורים אחרים נפתחים לנגד עינינו - האשה המנוּסרת, מאלֵף הפרעושים, הפִּיל, הנְמלה של הקרקס, פסיכולוג הקרקס, בַּלש הקרקס, האשה שבראש הפירמידה, הפרעוש, מאלף הפרעושים, מלאך הקרקס, הזוג על הטרַפֶּז, זבוב הקרקס, ועשרות האחרים.
כּל אלה שוזרים את המונולוגים שלהם לדו־שיח, לעִתים לרב־שיח, והמקהלה הרב־קולית הזאת הופכת להתרחשות. כבִמניפה ססגונית נפרשׂות הדמויות בפנינו, קורמות עור וגידים ונפש. ואִתן נחשפים סודות וחידות הקרקס השָּׁתוּק, הסמוי.
הבעל המסור
לָקַח לִי שָׁנִים לְשַׁכְלֵל זֹאת לִכְלַל
אָמָּנוּת. אוֹמְרִים שֶׁקִּרְקָס זֶה לֹא
אָמָּנוּת אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁכֵּן.
כַּמּוּבָן - הָאָמָּן זֶה אֲנִי.
אִשְׁתִּי הִיא הַחֹמֶר.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד.
אַחֶרֶת אֵיךְ תַּסְבִּירוּ
שֶׁאֲנִי מְאַחֶה אוֹתָהּ לִשְׁלֵמוּת
שׁוּב
וָשׁוּב?
