ספר זה אזל בדפוס בהוצאה לאור. כִּתבו לנו אם תרצו שנזמין עבורכם/ן הדפסה חד פעמית. מועד אספקה משוער: שלושה שבועות. הדימוי על הכריכה עשוי להיות שונה מזה של הגִרסה המקורית.
סיפור עצוב ונוגע ללב על הישרדות בעולם קשה ובלתי נסבל, עולמם של הרעבים והאומללים, בספרו השני של הסופר הקנדי ממוצא הודי רוהינטון מיסטרי.
כתבה על איזון עדין הסופרת גיל הראבן:
השנה 1975. המקום: דירה קטנה בעיר ללא שם בהודו. יד הגורל, חביבת הסופרים של פעם, מפגישה בין ארבעה אנשים: דינה דלאל, אלמנה פרסית מרדנית שמתעקשת לא לסגת מדירתה, ולא לחיות כמשרתת בביתו של אחיה; מאנק, סטודנט למיזוג אוויר שרואה, מרגיש וחושב יותר משטוב לבריאותו; אישוואר דארג'י, חייט כפרי חסר כל, בן לקסטה של טמאים, ואומפרקאש דארג'י, שהוא אחיינו הצעיר. במשך קרוב לשנה גרים הארבעה יחד, ולמשך זמן קצר עד כאב הם יוצרים בועה של כבוד אנושי וחיבה, בתוך חברה המתפקדת כהירארכיה של מתעללים [...]
[...] "אם יש שפע של סבל בעולם, יש גם אושר מספיק - כל עוד אנו יודעים איפה לחפש אותו", חושב מאנק, כשעדיין איננו יודע עד כמה הובס. וגדולתו של של מיסטרי היא בכך שהקורא איננו חדל להתפלא, ואיננו מתקהה, וגם לא מוותר על התקווה – אם כבר לא להצלה גמורה, לפחות להפוגה ארוכה יותר מסבל. אם לא ל"לקיחת הגורל בידיים", לפחות למידה של כבוד אנושי, שהוא הדבר העיקרי שהגיבורים מפללים לו.
ככל הנוגע לבני אדם, הרגש ההגיוני היחיד הוא פליאה, פליאה מכוח הסבל.
