מהדורה מחודשת (2025) לתרגום מאת דינה מרקון של התחייה – רומן רחב יריעה, רב גיבורים ועלילות משנה, שעל כתיבתו שקד לב ניקולאייביץ' טולסטוי עשר שנים עד שהספר נדפס לבסוף בשנת 1899, אחרי שעבר יותר מ-400 תיקוני צנזורה על ידי הרשויות. הספר פורסם בגרסתו המלאה ברוסיה רק ב-1936.
טולסטוי מגולל ברומן, לסירוגין, את סיפוריהם של דמיטרי נֶכליוּדוֹב ושל יֶקָטֶרינָה מַסלוֹבָה מפגישת האהבים הראשונה שלהם, דרך דרכיהם הנפרדות המצטלבות לבסוף שוב אל התחייה – אותה לידה־מחדש רוחנית שביסוד עולם הרעיונות הייחודי של טולסטוי. פרסום הספר חולל סערה רבתי וטולסטוי הואשם בכפירה באלוהים. אך מן הפולמוס הציבורי שהתעורר בעקבותיו, ומגל המחאה נגד נידויו מן הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, יצא טולסטוי כמנצח.
"המצעד העצום של דמויות משניות שטולסטוי פורש לפני הקוראים מתגבש לכדי מסמך חברתי ופסיכולוגי מרתק, פסיפס מבלבל וכאוטי, כמו המציאות עצמה, של החברה הרוסית בסוף המאה ה-19", כתבה מאשה צור-גלוזמן בביקורת על הספר שפורסמה בהארץ עם צאת המהדורה הראשונה של התרגום, ב-2010. "התחייה הוא לא רק יצירה מפעימה, רחבת יריעה, מלאה באהבה לאדם וסלידה מהמערכות שיצר, הוא גם מדריך שימושי למתקן העולם. למרות כל הוויכוחים שאינטלקטואל, הן בן זמנו והן בן זמננו, עשוי להתווכח אתו, לאיש המעשה הוא מגלם בחובו שיעורים כואבים וחשובים, רלוונטיים לכל עת".
כמה השתדלו בני-האדם, שמאות אלפים מהם התקבצו למקום קטן אחד, להשחית את האדמה שהם הצטופפו עליה בדְחָק, כמה סתמו את הארץ באבנים כדי שדבר לא יצמח עליה, כמה עקרו כל גבעול דשא מבצבץ, כמה הקטירו בפחם אבן ובנפט, כמה גזמו את העצים והניסו את כל בעלי-החיים ובעלי הכנף – והאביב נשאר אביב גם בעיר.
