מהדורה מחודשת לתרגום יצירתו של מנדלה מוכר ספרים, מגדולי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה, אשר נכתבה רק ביידיש לקראת סוף המאה ה-19 ומהדורתה השלמה האחרונה התפרסמה ב-1907.
עלילתו הדרמטית של הסיפור רוקמת שתי טרגדיות: האחת מוסרית, הטרגדיה של הברנש הקטן שהצליח במעשיו והשביע את תאוותיו, אך נפשו נקפה מאובדן אהובתו שבה בגד ושאותה נטש לאנחות; מבעד לסיפור סיוטי החלומות של הברנש המתייסר בסוף חייו, צפה ועולה הטרגדיה השנייה, של קורבנו, היא גולדה, אשתו של הברנש שבעטיו איבדה את כל עולמה.
גיבור הסיפור הופך ממושפל ומדוכא למשפיל ומדכא, משלומיאל נקי־כפיים למצליח מושחת המידות. רק ייסורי המצפון, המתעוררים להדריך את מנוחתו, מולידים את הדחף לחזור בתשובה באמצעות וידוי, המתגלם ביצירה. הברנש הקטן הוא מושג המתגלגל בסיפור וידויו של ר' יצחק־אברהם תקיף, ממטפורה תמימה (האישון בבת העין!) אל משמעות כמעט דמונית, ובא לציין ישות חברתית מושחתת, אלימה וטפילית.
מתוך הקדמת מנדלי מוכר ספרים
עם צאתו אל העולם להציג את סיפוריו שיצאו לראשונה ממכבש הדפוס:
'מה שמך?', זו השאלה הראשונה, שיהודי נוהג לשאול את זולתו – יהיה זה אדם זר ומוזר כאשר יהיה – מיד עם פגישתו הראשונה, ולאחר שתקע לו את ידו בברכת 'שלום עליכם!'. לא עולה כלל על דעת איש בשעת המעשה להשיב לעומתו, למשל, כך: 'וכי מה זה כל־כך חשוב לך, רבי קרוב, לדעת מהו שמי? כלום באים אנו להשתדך זה בזה? שמי הוא בדיוק כפי שקראו לי, ואנא – הנח לי!' לא, אדרבה, השאלה 'מה שמך?' נשמעת כמובנת מאליה. זה ממש שייך לטבע העניין, כמו למשש את קפוטתו החדשה של פלוני ולשאול: מה מחירה? כמה עולָה אָמָה? או ליטול מידי פלמוני סיגריה, מבלי לשאול תחילה, בשעה שהוא פותח את חֲפיסַת־הסיגריות שלו: או לתחוב את האצבעות אל קופסת־הטבק של הזולת, לשלוף מעט ולשאוף באף; או להציג רגל בתוך האמבט של אלמוני, לטבול בו את המטפחת המזוהמת ולשפשף את הגוף.
