"אחד הדברים שהבנתי אחרי שסיימתי לכתוב זה שאנחנו יותר חכמים מהדורות הקודמים רק במובן שאנחנו יודעים מה קרה להם [...] הם לא ידעו מה צופן להם העתיד בדיוק כמו שאנחנו לא יודעים מה צופן לנו העתיד שלנו", אמר הסופר הפולני מיקולאי לוז'ינסקי בשיחה בהארץ עם רונן טל, עם פרסום התרגום העברי של שְׂטְרַמֶר – רומן העוקב לאורך שני עשורים, מאז סוף מלחמת העולם הראשונה ועד הכיבוש הנאצי ב–1939, אחר קורותיה של משפחה יהודית (משפחת סבו של המחבר) המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין.
נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים.
עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי, אבל כפי שכתב על הספר אדם זגייבסקי: "הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים".
בשביל רִבְקָה הוא חזר מאמריקה. במשך ארבע שנים חשב כל יום על הבחורה הזו, כך סיפר, עד שלבסוף קנה כרטיס אונייה בחזרה לפולין. הוא לא סיפר שחזר בלי פרוטה, ואפילו בשביל הכרטיס נאלץ ללוות כסף מאחיו הגדול. אבל עדיין אהב לשבץ בשיחה מילים אמריקאיות, שאיש מבני משפחתו לא הבין.
