חוויה ספרותית ייחודית ברומן הקאלט בית ספר למטומטמים, הרומן הרוסי המשפיע ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים - זרם רשמים, תחושות, זיכרונות ואסוציאציות של נער מוזר המגלה וחווה את עולמו הנערי בהתפעמות ובאירוניה.
ליבת הרומן היא הדיאלוג האמורפי של הנער עם עצמו, כשבעיניו, כל פיסות המציאות – הריאלית, החלוּמה, המדומיינת, הספרותית והלשונית – הן חשובות, מעניינות ומבלבלות במידה זהה. גיבורי הרומן הם לא רק הדמויות המאכלסות אותו, אלא גם מערכות ההוויה המתוארות בו – האישיות המפוצלת והקונפליקטים המזינים אותה, ההוויה הבית ספרית האפורה, ניגודה בדמות עיירת הקיט סחופת רוחות הקיץ, והרב-גוניות של השפה והספרות הרוסית.
בסדר, אבל איך מתחילים, באילו מילים? לא משנה, פתח במילים: שם, באגם צְמוּד התחנה. צמוד תחנה?
לא, זה לא יעבוד, זו שגיאה סגנונית. מכלאה הייתה בטח מתקנת אותך. מזנון יכול להיות צמוד תחנה, או קיוסק למכירת עיתונים, אבל לא אגם, האגם צריך להיות סְמוּך תחנה.
אז קרא לו סְמוּך תחנה, לא זה העניין הרי. טוב, אז אפתח כך: שם, באגם סמוך התחנה. רגע, ומה לגבי התחנה, תחנת הרכבת עצמה, בבקשה, אם לא קשה לך, תאר את תחנת הרכבת, איך היא נראתה, איזה רציף היה שם – מעץ או מבטון, אילו בתים עמדו שם, מסביב, אתה בטח זוכר את הצבע שלהם, ואולי אתה מכיר את האנשים שגרו בהם, בבתים האלה, בתחנה הזאת?
