הבהגווד גיטא (מילולית "שירת האל") הוא אחד מכתבי הקודש ההינדיים הנודעים ביותר, המופיע כחלק מן האפוס ההודי מהאבהארטה, אך יש לו קיום כיצירה שלמה עצמאית. זו יצירה הגותית-ספרותית בת אלפיים שנה הנחשבת בעיני ההודים ל"ספר הספרים" – אליו פונים כדי למצוא חיזוק לאמונה ותשובה לספקות.
בשנת 1785 נודעה היצירה לראשונה במערב, וכבשה מקום מיוחד בלבם של קוראים בכל רחבי העולם. בתוכנה היא מעין מראָה לאדם המחפש את דרכו בחיים. אף על פי שהבהגווד גיטא היתה ליצירה קלסית אוניברסלית היא שימשה מקור להשקפות מגוונות ואפילו סותרות.
איתמר תאודור מציע בתרגום היצירה מסנסקריט ובפרשנותו את העמדה שבבהגווד גיטא יש ביטוי למשנָה אחת, אחידה ברורה ועקבית, הנסמכת על מעורבות פעילה של האדם בעולם. הוא מדגים את עמדתו בעזרת מודל מטאפיזי-תיאולוגי בן שלוש רמות; תמציתו היא החיבור בין הארצי לאלוהי בדרך של זיכוך – המניע לפעולותיו של האדם, מתועלתנות לשמהּ ועד למצב של התמסרות שלמה לאל.
