לא נשאר את מי לשנוא

התעללות בתלמיד חלש, סחיטה כספית, ניצול מיני, מלחמות סכינים – כל אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי בית-הספר גם בישראל. נראה שבכל שבוע אנו קוראים בעיתון על קפיצת מדרגה נוספת ברמת האלימות בבתי-הספר. ב-20 באפריל 1999 הידהדו בין קירות בית-הספר התיכון קולומביין בליטלטאון, קולורדו, קולות ירי: שני תלמידים חמושים הרגו 13 תלמידים ופצעו אנושות 23 תלמידים, ואחר כך כיוונו את הנשק אל עצמם – וירו. זה היה הטבח הנורא ביותר שאירע אי פעם בארצות הברית בבית-ספר. האם נוכל למנוע טרגדיה כזאת מלקרות שוב? אליוט ארונסון, מהפסיכולוגים החברתיים המובילים בארצות הברית, טוען בספרו, לא נשאר את מי לשנוא, שהאווירה השלילית בבתי-הספר, הבידוד, ההשפלה והאלימות, היוו גורמים חשובים בהתפרצות ההתנהגות הפתולוגית של היורים. ואולם כל אלה אינם הכרח המציאות. לא נשאר את מי לשנוא מציע דרכים מישיות וקלות ליישום, ליצירת סביבה תומכת יותר, מגרה וחומלת בבתי-הספר. לא נשאר את מי לשנוא מיועד להורים, למורים ולמי שאכפת לו מה קורה בבתי-הספר. הוא מציע תוכנית פעולה פשוטה ויעילה, שתהפוך את בית-הספר לא רק למקום בטוח, אלא גם למקום אנושי שבו אפשר ללמוד. אליוט אורנסון, חבר באקדמיה לאמנויות ולמדעים של ארצות הברית ומחבר הספר החיה החברתית, נחשב לאחר מגדולי הפסיכולוגים החברתיים בימינו.