המאהב הוא ספרה האוטוביוגרפי והמצליח ביותר של מרגריט דיראס, שיצא לאור בשנת 1984, הוכתר מיד כאחת מיצירות המופת של זמנו, זיכה את דיראס בפרס גונקור, תורגם ליותר משלושים שפות ואף עובד לקולנוע. ב-1986 ראה אור תרגומו של אביטל ענבר לספר, וכאן בתרגום חדש מאת רמה איילון.
דיראס כותבת על התבגרותה בהודו-סין (היום וייאטנם), קולוניה צרפתית אליה עברו הוריה בעידודה של הממשלה הצרפתית. אביה נפטר זמן קצר לאחר שהגיעו למקום, והיא נותרה לבדה עם אמה, הנעה בין שפיות לטירוף, ואחיה הגדול, אשר התעללו בה. במוקד המאהב, המשלב אוטוביוגרפיה ובדיה, סיפור האינטימיות והמורכבות של קשר חשאי שנרקם בין נערה בת 15 וגבר סיני-וייטנאמי עשיר בן 27.
יום אחד, כבר הייתי מבוגרת, ניגש אלי גבר במבואה של מבנה ציבורי. הוא הציג את עצמו ואמר: "כל כך הרבה זמן אני מכיר אותך. כולם אומרים שהיית יפה כשהיית צעירה, ורציתי לומר לך שבעיני את יפה יותר היום מאשר היית אז; את הפנים שהיו לך כאישה צעירה אהבתי פחות משאני אוהב את הפנים שיש לך עכשיו, חרֵבות."
לעתים קרובות אני חושבת על התמונה הזאת, שאני היחידה שרואה עכשיו, ושעליה לא דיברתי מעולם. היא תמיד שם, בתוך אותו שקט, מעוררת פליאה. מבין כולן היא זו שמוצאת חן בעיני, היא זו שבה אני מזהה את עצמי, זו שעליה אני מתענגת.
