ספר זה אזל בדפוס בהוצאה לאור. כִּתבו לנו אם תרצו שנזמין עבורכם/ן הדפסה חד פעמית. מועד אספקה משוער: שלושה שבועות. הדימוי על הכריכה עשוי להיות שונה מזה של הגִרסה המקורית.
ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר. ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד, חצה דורות ואוקיינוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים.
אַלמָה בת ה-14, הנקראת על שם אחת הדמויות בספר, טרודה עד מעל לראשה בהשגחה על אחיה הקטן, ציפור (שחושב שאולי הוא המשיח) ובכתיבה במחברתה. אך כאשר מגיע מכתב מסתורי בדואר, היא יוצאת להרפתקה במטרה למצוא את הדמות שאת שְמה היא נושאת ולהציל את משפחתה.
בספר שהיה לרב מכר בוראת ניקול קראוס דמויות בלתי נשכחות. סיפור שופע צחוק, תשוקה וכוח דמיון מופלא, שובר לב אך גם מאחה לב, המסתיים במילים המהדהדות מתוך הודעת הפטירה של ליאו גורסקי בן השמונים: "באמת, אין הרבה מה לומר. הוא היה סופר גדול. הוא התאהב. אלה היו חייו".
כשיכתבו את הודעת הפטירה שלי. מחר. או מחרתיים. ייאמר בה, ליאו גורסקי השאיר אחריו דירה מלאה חרא. מפתיע אותי שלא נקברתי חיים. המקום לא גדול. אני צריך להתאמץ כדי לשמור נתיב פתוח בין מיטה לשירותים, שירותים לשולחן מטבח, שולחן מטבח לדלת כניסה. אם אני רוצה להגיע מהשירותים לדלת הכניסה, אי אפשר, אני חייב לעבור דרך השולחן במטבח. אני אוהב לדמות את המיטה לתחנת הבית, השירותים לתחנה ראשונה, השולחן במטבח לשנייה, דלת הכניסה לשלישית: אם פעמון הכניסה מצלצל כאשר אני שוכב במיטה, אני צריך להקיף את השירותים והשולחן במטבח כדי להגיע לדלת. אם זה ברונו, אני מכניס אותו בלי לומר מילה וחוזר למיטה בריצה קלה, שאגת הקהל הלא-ֿנראה מהדהדת באוזנַי. לא פעם אני תוהה מי יהיה האחרון שיראה אותי בחיים. אילו נדרשתי להמר, הייתי מהמר על השליח מהסינית. אני מזמין בארבעה לילות מתוך שבעה. בכל פעם שהוא מגיע אני עושה עניין גדול מלמצוא את הארנק שלי. הוא עומד בדלת עם השקית השמנונית בזמן שאני תוהה אם זה הלילה שבו אגמור לאכול את האגרול, אכנס למיטה ואחטוף התקף לב בשנתי.
