כיצד ניסו מפרסמים בשנות המדינה הראשונות ובתקופת הצנע לשכנע ישראלים לרכוש מוצרים ושירותים? מה ניתן ללמוד על שייכותם המעמדית, האתנית, המגדרית, הגילית והדתית של הישראלים מדפוסי הצריכה שלהם? מה היו גורמי המשיכה אל מוצרים אמריקאיים בתקופת המלחמה הקרה, וכיצד כבש הקולנוע ההוליוודי את לבבות הצופים הישראלים, אפילו בקהילות קיבוציות פרו-סובייטיות?
באמצעות מאות תצלומים, סרטים ופרסומות, מסמכים ארכיוניים וקטעי עיתונות, מציג הספר דגניה פינת הוליבוד: תרבות צריכה ופנאי בראשית המדינה היבטים שונים של תרבויות הצריכה, הטעם והפנאי בשנותיה הראשונות של המדינה, ממלחמת 1948 למערכת סיני. הספר מתאר מדינה הנקרעת בין הקוטב הפרטי והנהנתני שייצגה הוליווד, עיר הסרטים והזוהר האמריקאית, לקוטב הציבורי והמגויס אשר גולם בדמותה של דגניה, אם הקבוצות.
ד"ר ענת הלמן מלמדת בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים.
שבע שנים אחרי שהוקמה מדינת ישראל התריע איש הציבור והעורך אליעזר ליבנה מפני הסכנות המוסריות האורבות ליישוב היהודי הארץ־ישראלי שהיה למדינה ריבונית. בשולי ספר שכותרתו "מבחנה של עצמאות" הוא מנה את "המעצורים הכבירים" הנערמים בישראל הצעירה:
תפיסות סוציאליות והשקפות "אידיאולוגיות" ששירתו את הציונות במחצית הראשונה של המאה העשרים ושוב אינם תואמים את נסיבות הזמן החדש; מבחן השלטון ומבחן הנאת־השלטון שלא עמדנו בו והוא הפך משבר ההנהגה; עלייה קשה להשתרשות ולהתאזרחות מכל שידעה הציונות עד כה; אינטרסים כלכליים וארגוניים כבירי־לחץ, מהם שנוצרו תוך מאמץ חלוצי נועז ועתה הם מעכבים כל ניסיון להבראה; תכונות־ נפש שהתגלו בבני האומה בהתקבצם־יחד והן קשות להיווי חברה וקיום מדינה יותר 1 מששיערנו אי־פעם. הציונות נגולה לעינינו בכל קסמיה ובכל אימותיה.
ליבנה תיאר את ישראל בשנת 1955 כחברה המתמודדת עם משבר אידיאולוגי, עם נורמות שלטון בלתי נאותות, קשיים בקליטת העלייה ההמונית, היצמדות לנורמות ולדפוסי חשיבה מתקופת היישוב שאינם הולמים את צורכי ההווה ועם קושי בהיתוך של קיבוץ הגלויות. ברי שהגשמת היעד הציוני, שנתלו בו תקוות אוטופיות כה גדולות, הייתה כרוכה במידה כלשהי של אכזבה.
