שני סיפורים קצרים המציגים את ראשית התפתחות הסגנון של הסופר הגותי האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט (1937-1890), מהאבות המייסדים של סיפורת האימה והפנטזיה המודרנית, מקור השראתם של סופרים כחורחה לואיס בורחס (שהקדיש לו את אחד מסיפוריו), ניל גיימן וסטיבן קינג.
בסיפורים, המשקפים את הנושאים המרתקים שהגדירו את המורשת שלו, חוקר לאבקרפט את שבריריותה של הנפש האנושית אל מול הלא נודע והבלתי מוסבר.
גיבורו של דגון הוא מלח מכור למורפיום בעל נטייה אובדנית, המתאר את הימלטותו מהשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה ואת סודות האוקיינוס המזוויעים שנחשף אליהם במהלך מסעותיו. גיבור המקדש מספר על שקיעתה למעמקים של הצוללת שעליה הוא מפקד ועל התגליות התת־ימיות אשר בוחנות את שפיותו ואת רצון הברזל הגרמני שלו.
אני כותב תחת לחץ מנטלי ניכר, מכיוון שעד הלילה אחדל להתקיים. אני חסר כול ומתקרב לסוף אספקת התרופה שלבדה הופכת את חיי לנסבלים, ואיני מסוגל לסבול עוד את העינוי. אזרוק את עצמי מתוך חלון עליית הגג הזה אל הרחוב המטונף שתחתיי. אל נא תחשיבו את היותי עבד למורפיום כחולשה או כניוון מוסרי. לאחר שתקראו דפים אלה ששורבטו בחופזה, תוכלו לנחש, אם כי לא להבין באמת, מדוע אני כה זקוק לשכחה או למוות.
