חיכינו, חיכינו, והנה הוא בא:
מעכשיו אלווה אותך עד הבית מאת אחד מגדולי הסופרים הנורווגיים, שֵׁל אַסְקילדסן (2021-1929) – מהסופרים האהובים עלינו ביותר, שלמדנו להכיר ברשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל ובנוף גדול שומם.
אהבות בוסר, תשוקות ממומשות ותשוקות נכזבות, רגעים מכמירי לב של בדידות, של זִקנה, מצבי יום־יום בחיי משפחה וחברים – כל אלה ועוד ב-31 סיפורים קצרים שהתפרסמו בשנים 1953–2015, פרי עטו של אחד מגדולי אמני הסיפור הקצר בכל הזמנים, בתרגום מופתי של דנה כספי.
בסגנון כתיבה מינימליסטי, חף מסנטימנטליות ומקישוטים, מצליח אַסְקילדסן לתאר מערכות יחסים מורכבות ורגעים אינטימיים באיפוק מרומז ובדייקנות כירורגית. "כוחה של יצירתו נעוץ בכישרונו לחשוף את הפוטנציאל הנפיץ שיש ברגעים הפשוטים ביותר – ולא להכריע אם אכן יתממש", נכתב באתר הוצאת לוקוס, המשלימה בפרסום ספר זה מפעל תרגום עברי לסיפוריו הקצרים של אסקילדסן, שראשיתו בהוצאת סמטאות והמשכו בהוצאת זיקית.
"ואתה גם לא עושה שיעורי בית כמו שצריך. פשוט מסתלק מיד אחרי שטרפת את ארוחת הערב. בכלל, מה אתה עושה ביער?"
"מטייל, אמרתי לך."
"מסתכל על העצים ומקשיב לציפורים?"
"ומה לא בסדר בזה?"
"אתה בטוח שזה כל מה שאתה עושה?"
"מה כבר יש לעשות ביער חוץ מזה?"
"את זה אתה יודע יותר טוב ממני. חוץ מזה אתה צריך להפסיק להסתובב לבד. בסוף עוד תהיה תימהוני."
"אז תני לי להיות תימהוני!"
"אל תדבר ככה לאימא שלך."
"אז תני לי להיות תימהוני!"
"שלא תעז!" היא התקרבה אליו. הוא עמד בלי ניע. היא סטרה על לחיו. הוא לא זז.
"אם תרביצי לי עוד פעם, אני אקלל," אמר.
"אתה לא תקלל!" אמרה וסטרה לו שוב באותה הלחי.
"שייקח אותך השטן," אמר. "ישר ללהבות הגיהינום." הוא אמר את זה ברוגע הרב ביותר שהצליח לגייס, ואז הרגיש איך הבכי עולה בגרון, בכי הזעם, והוא הסתובב ומיהר אל הדלת. הוא המשיך לרוץ גם אחרי שיצא לרחוב. לא כי מיהר, אלא כי הכעס היה קשור איכשהו גם לרגליים שלו. השטן בלהבות הגיהינום, חשב תוך כדי ריצה.
