"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח", כתבה אלינור פרויט סטיוארט – אלמנה צעירה, חד הורית לתינוק קטן – שעברה בתחילת המאה העשרים להתגורר ולעבוד באזורים הכפריים של ארצות הברית.
ב-1909 היא החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב באדמות הנידחות של וויומינג, והפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע. דרך מכתביה, המובאים בחלוצה במערב במלואם, היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.
אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה במהפכניות: היא טיפחה לה חלקה משלה. בכישרון מלא חן וגם מעשי, היא משתפת את הקוראים/ות בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים הנרקמת בין האישה והטבע. "כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות", נכתב באתר הוצאת תשע נשמות. "הם עדות עוצמתית לזכותן של נשים לחירות ולעיצוב גורלן".
בֶּרנט פוֹרק, ויומינג,
18 באפריל, 1909
גברת קוני היקרה —
אולי את סבורה בליבך שאיבדתי את דרכי, כאותם תינוקות במעבה היער? ובכן, אין זה כך, ואני בטוחה שאדומי החזה שֶיאספו עלים לכסותני ייהנו כאן כפי שלא נהנו מעודם. אני נמצאת הרחק בעומק הארץ, סמוך לשמורת היער של יוטה, במרחק מחצית המייל מקו הגבול ושישים מייל מן המסילה. ביליתי עשרים וארבע שעות על הרכבת ויומיים בקרון, והוֹ, אילו יומיים היו אלה! השלג אך זה החל נמס, ועל בוץ גרוע כזה לא שמעתי מימיי.
