טקסט אקזיסטנציאליסטי של הסופר האורוגוואי מריו לבררו (2004-1940), המתכנס עם עצמו כדי לבצע תרגילים גרפולוגיים בניסיון להיחלץ מהסטגנציה הקיומית שנקלע אליה. הוא חושב, וכך המליצו לו, שאם יתמקד במטרה שרירותית – שיפור כתב היד – הוא יקבל את חיוניותו בחזרה.
במהלך התרגילים הכתיבה והראש מוסטים אל חיי היום־יום של הסופר. ספרות מסוג אחר עולה בין חריצי הכתיבה. האותיות מרכיבות מילים, המילים נערמות למשפטים, ואט אט, הנאום הריק משרטט סיפור אישי ואת דרמת הסובייקט המודרני – המשועמם, הלכוד בין קירות ואנשים, ומנסה לנבור בתוך תוכו בחיפוש אחר משמעות לחיים.
לצד כתיבת עשרות יצירות ספרות, חוֹרחֶה מַריוֹ וַרלוֹטָה לֶברֵרוֹ התעניין בטלפתיה ובהיפנוזה, כתב וצייר רומנים גרפיים, היה מוכר ספרים, מחבר תשבצים, ממציא משחקי היגיון, צלם, הומוריסט, פרסם סיפורים בהמשכים בעיתונים בשמות עט שונים, ולימד בסדנאות כתיבה שהיו לאגדה. כיום הוא באמריקה הלטינית סופר פולחן, מקור להשראה ודמות משפיעה על כותבות וכותבים לטינו-אמריקאיים עכשוויים רבים.
