ספרו של אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס, שנולד ב-1851 באי היווני סקיאָתוֹס, אותו כבר למדנו להכיר בחאדולה ובסיפורי אישה בים.
בספינה בים, האלמנה דודה סְקֶבו מבחינה בספינה מסתורית דרך חלון ביתה שבאי. זוהי תקופה המוכה במגפת הכולרה, ונשאלות שאלות: מאיפה מגיעה הספינה? האם היא מאוישת? האם בנה של האישה, הימאי, נמצא שם? האם יש קשר בין המגפה ובין הספינה? דודה סְקֶבו מנסה לברר פרטים דרך עובדי המספנה המקומית, ולאחר מכן יורדת אל סמטאות האי, אל המכולת, הכיכר, הסנדלר, במטרה לאסוף מידע ופיסות רכילות. דרכה, אנחנו נחשפים לתרכובת האנושית של האי, לנופיו ולפינותיו הייחודיות.
ביתה הקטן של דודה סְקֶבוֹ, שכונתה גם יָלִינִיצָה, שָׁכַן על צוק שהתרומם מהים, מאחורי הפְּלָקֶס, שרשרת מדפי הסלעים הלבנים שהשתרעה מימין לנמל ועל שמה נקרא האזור. מצד אחד של הצוק הייתה השמש עולה בבוקר וזורחת בין שלושת האיים הקטנים ממול ומעל פסגת הר מושלגת. השמש ריססה בזהב את צבעו הירוק של החוף המכוסה שיחים סבוכים, וגם את צידו המזרחי של הנמל. קרניה היו נשברות על מי הים באלפי חלקיקים של זהרורים, ומזהיבות גם את התרנים ואת האנטנות של הספינות המעטות שהיו עוגנות שם בימי החורף.
