ספרו של אורי רם, מבכירי הסוציולוגים בישראל, עוסק בהיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית, מתחילת ההתיישבות הציונית בארץ בשלהי המאה ה-19 עד סוף העשור השני של המאה ה-21. מתי ואיך התפתחה הסוציולוגיה הישראלית ואילו גלגולים עברה? כיצד פעלה במרחב הלאומי היהודי-ישראלי ובתוך הסכסוך עם הלאום הערבי-פלסטיני? כיצד הושפעה מן התמורות שחלו בזירת הסוציולוגיה הבין-לאומית? איך פירשה הסוציולוגיה את החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה ומה הייתה תרומתה לשיח החברתי והפוליטי בארץ?
הסוציולוגיה הישראלית: היסטוריה רעיונית, 2018-1882 מזמין למסע אינטלקטואלי בזמן דרך עדשת הסוציולוגיה: הספר פותח עם מבשרי הסוציולוגיה, שפעלו בהשראת התנועה הציונית; ממשיך עם המייסדים והמְמַסדים של הסוציולוגיה באקדמיה משנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה העשרים, אבות הסוציולוגיה הממלכתית; עובר לעסוק בסוציולוגים המבקרים של שנות השבעים ושנות השמונים, שהתמקדו בניגודים לאומיים, מעמדיים, עדתיים ומגדריים; ולבסוף עוסק בסוציולוגים הרדיקליים, הפוסט-מודרניים והפוסט-קולוניאליים, וגם בפוסט-ציונים ובבובריאנים החדשים, של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים.
אורי רם הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שימש ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ונשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית.
הספר עוסק בהיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית מאז תחילת ההתיישבות הציונית ב'פלשתינה' בשלהי המאה ה-19 (1882) עד שלהי העשור השני של המאה ה-21 (2018). ניתוח ההתפתחות הרעיונית של הסוציולוגיה נעשה תוך כדי עיגונה בתמורות שאירעו בזירה הדיסציפלינרית הסוציולוגית הבין־לאומית (בייחוד במסורת הסוציולוגית בגרמניה, בארצות הברית ובצרפת), מצד אחד, ובהקשרים ההיסטוריים הלאומיים הייחודיים לישראל, מצד אחר. תשומת לב מיוחדת ניתנת לשאלת היחסים ההדדיים בין רוח הזמן ושינוייה ובין רוח הסוציולוגיה ותמורותיה. בתוך כך מושם דגש על הזיקה שבין הלאומיות הציונית כתופעה היסטורית ובין לימוד החברה הישראלית כתחום חקר אקדמי.
