מיינדפולנס למתחילים

לפני כמה שנים כשחשבתי להציע סדנאות לציבור על מיינדפולנס, שהיתי חלק מהזמן בגָ'מפָּה לינג, אתר התבודדות בקוָואן שבאירלנד. רציתי להבהיר לעצמי מה דוחף אותי לרצות לללמד ואם הכוונות שלי נובעות ממקום של יושרה. לאחר שעסקתי במיינדפולנס במשך עשור נעשיתי מודע יותר ויותר לפופולריות הגוברת של התחום. זה אמור להיות רק טוב, לא? אבל שמתי לב שעם המיינדפולנס, אנחנו עושים משהו נוסף שתמיד עושים במערב כשמדובר במסורות החוכמה הקדומה - אנחנו מסבכים הכול עד כדי גיחוך. מיינדפולנס נהפכה בבת אחת למילת השעה. בימינו אפשר לקבל תואר במיינדפולנס, אפשר ללמוד וללמד קורסים ב-MBSR (הפחתת לחץ מבוססת מיינדפולנס) או CBT מבוסס מיינדפולנס (טיפול קוגניטיבי־התנהגותי), או אפילו MIBS (מיינדפולנס לתסמונת המעי הרגיז). אוניברסיטאות הקימו חוגים למיינדפולנס, ובתי החולים הקימו יחידות מיינדפולנס במרפאות החוץ הפסיכיאטריות. כדי לדבר על מיינדפולנס בסמכותיות כלשהי, נדמה שצריך להיות אקדמאי בכיר או מומחה בעל שם עולמי: פרופסור לפסיכיאטריה, פסיכולוג קליני או מדען החוקר מערכות עצבים.

אבל אחד הדברים שתמיד משכו אותי לפרקטיקה הזאת היה הפשטות שבה, האופן שבו מיינדפולנס יכול לעזור לנו להגיע לאמיתות שאנחנו מודעים להן אינסטינקטיבית (אבל בדרך כלל נעלמות מעינינו), והעובדה שהיא נגישה לכול. האם אני - מגיש רדיו שנהפך ליועץ השקעות שנהפך למאלף כלבים - באמת יכול לתרום משהו? איך אוכל לתרום לדיון, וחשוב מכול, איך אוכל להביא תועלת לאחרים?