הים ראה

סופיה מאבדת את הדובי שלה, שנותר על חוף הים. החיפושים בבית וגם החזרה לים אינם מחזירים אליה את הדובי האהוב, שהיה בעבר של אמה ושל סבתה. הים מחליט להשיבו לביתו, אולם המסע מתארך שכן הים אינו יודע היכן נמצא בית הדובי.

הים ראה מזכיר לכולנו, גדולים וקטנים, ש"שום דבר לא הולך אף פעם באמת לאיבוד, אם אתם שומרים אותו בלב", אמירה המתייחסת בסיפור גם לדובי שנעלם וגם לזיכרון מאדם אהוב. 

בהמלצתו על הספר כותב ד"ר שי רודין, בין השאר: "נדבך חשוב בעלילה הוא הפיצול שלה לשתי עלילות - העלילה העוקבת אחרי סופיה וחיפושיה, והעלילה העוקבת אחר מסעו של הדובי מרגע שנשכח בחוף הים. זהו פיצול חשוב שאינו שכיח בספרים לגיל הרך [...] הסיפור שלפנינו, לצד היותו מתאר ברגישות עולם של ילדה שחוותה שני אובדנים, פותח צוהר להיכרות עם אמנות, להבנה של מבנה ספרותי מורכב, ומדגיש מהי ספרות ילדים במופעיה המוצלחים – ספרות שהיא גם מרגשת אולם גם תורמת להתפתחותם הקוגניטיבית והשפתית של ילדים".