אדם אחד הולך מאיתנו, ופתאום הכול נטוש.
שכנַי לא פוחדים מכלום. אין להם דאגות, הם לא מתאהבים, לא כוססים ציפורניים, לא מאמינים בגורל, לא מבטיחים הבטחות, לא עושים רעש, אין להם ביטוח לאומי, הם לא בוכים, לא מחפשים את המפתחות, את המשקפיים, את השלט, את הילדים, את האושר.
הם לא קוראים, לא משלמים מסים, לא עושים דיאטה, אין להם העדפות, הם לא משנים את דעתם, לא מציעים את המיטה, לא מעשנים, לא עורכים רשימות, לא חושבים מיליון פעם לפני שהם אומרים משהו. אין להם תחליף.
הם לא חנפנים, שאפתנים, נוטרי טינה, גנדרנים, קמצנים, נדיבים, קנאים, מוזנחים, נקיים, מעודנים, מצחיקים, מכורים, חסכנים, חייכנים, ערמומיים, אלימים, מאוהבים, זעפנים, צבועים, עדינים, קשוחים, רכרוכיים, רעים, שקרנים, גנבים, מהמרים, אמיצים, פחדנים, מאמינים, אכזרים, אופטימיסטים.
הם מתים.
ההבדל היחיד ביניהם הוא העץ של ארון הקבורה: אלון, אורן או מהגוני.
