אמיליה בת ה-14 מגיעה עם אביה מארגנטינה לשכונת עולים בשנות השמונים של המאה העשרים, מסתירה צלקת ישנה וסוד. היא פוגשת את בטי, בת למשפחה גרוזינית שהוריה מחפשים עבורה שידוך, ואת נטליה הרוסייה, שאביה רודף הנשים מעריץ את הרב כהנא. שלוש הבנות הופכות לחברות נפש, ומנהלות מלחמת חורמה נגד מרב-חדד-הבת-זונה – עד שפציעה אנושה הופכת את חיי כולן.
משפחות שתלטניות, אהבות שוברות לב, נאמנויות ובגידות, פיגועים ומלחמות מתנקזים לכדי תעלומה כואבת שלא תיפתר שנים ארוכות בקוּקוּשקה (קוקיה ברוסית) – ספרה השני של הסופרת והקרימינולוגית המתמחה בפושעי מין סדרתיים שרית אלקון, ילידת כפר על גבול מולדובה-רומניה ("כפר שהיה כל כך פרימיטיבי שהוא אפילו לא סומן במפה"), המביט אל נפשן של דמויות בלתי נשכחות ומהדהד קונפליקטים כואבים של החברה הישראלית.
על הדשא, דשא ירוק, מטופח, כמעט בלי קרחות, הצטופפו ילדים. מאות ילדים. היו שם ביניהם גם ילדי כיתות ז' מבית הספר הממלכתי א' על שם בן גוריון. ילדים נבחרים היו שם על הדשא. במבט ראשון אי אפשר היה לנחש שרק חודש לפני כן הפכו אותם, את כל הילדים הנבחרים האלה, למקהלת עופרים. וכמה יפה הם היו לבושים! חולצות לבנות, חגורות והכל. אם לא ההתנהגות הזאת שלהם, התנהגות מחפירה לכל הדעות, באמת שאי אפשר היה לדעת. אבל ההתנהגות עשתה את שלה. וכל מי שהיה שם וראה אותם יכול היה לנחש מי הילדים האלה ומניין הם באים ולאן הם חוזרים. היו גם מי שהסתכלו עליהם במבט שופע בוז, אוי איך שהם נדחפים, ואמרו: "טעוני טיפוח, אלה. רואים."
