התקדשות מביא את סיפור חייה של אליזבט הייך, מייסדת בית הספר הגדול והוותיק באירופה ליוגה, ואת האירועים וההתנסויות שתרמו להתפתחותה הרוחנית. ספר מעורר השראה, בין אם קוראים אותו כאוטוביוגרפיה החושפת אמיתות מיסטיות ובין אם כהתחקות אחר מסע ההתקדשות האישי של המחברת.
מסע חייה של הייך במאה העשרים שלוב בזיכרון חי של התנסויותיה בחיים קודמים ככוהנת צעירה במצרים העתיקה. ההתרחשויות בהווה וחוויות העבר השזורות זו בזו חושפות את הקשר האמיץ שבין העולמות השונים. הספר מתאר את הכנתה להתקדשות במצרים, כיצד הכהן הגדול פתאהוטפ מדריך אותה לאורך התפתחותה שלב אחר שלב, ומוליכה אל עבר הבנת המסתורין הנעלים ביותר. בין היתר הייך חולקת איתנו בספרה את החוקים השולטים ביקום, בעולם ובאדם, ואנו מתנסים בעבודה הפנימית הנדרשת לשם התפתחות אל עבר ההכרה העצמית, ההתוודעות לסוד האני וההתקדשות בו.
הגעתי פעם אל אישה קשישה שפרשה מהציבור וחייתה כמו במנזר. היא הייתה מוקפת אינספור חקרנים, כמו קוביית סוכר שטורים ארוכים של נמלים משתרכים ממנה בחיפושן אחר מזון.
היא עבדה בשיתוף פעולה רוחני הדוק מאוד עם שני גברים צעירים בהרבה, האחד מהודו והשני מהמערב, לו קראה האישה 'בן'. האישה הקשישה הייתה גבוהה, בעלת מבנה והופעה מלכותיים, אך פשוטה להפליא וטבעית בתנועותיה. עיניה הכחולות העמוקות היו גדולות להפליא, וריסי עיניה הארוכים החומים-כהים שיוו להן הבעה מיוחדת במינה. עיניה היו חייכניות, ידידותיות ומלאות הבנה, אך כה חודרות, עד כי רוב האנשים נבוכו כשהביטה בהם. הם הרגישו שאישה זו יכולה לחדור בעיניה אל תוך כל אדם, לקרוא בבהירות את מחשבותיו ולעמוד במלואה על מבנה נפשו. תכופות מאוד אירע שתוך כדי האזנה להרצאותיה בקרב קבוצת משתתפים אחרים, חשתי במספר שאלות המתעוררות ועולות בתוכי. היא המשיכה לדבר אך חייכה, ובתוך המשפטים הבאים שאמרה דאגה להשיב על שאלותיי, אותן לא הבעתי במילים. כמה מהמאזינים האחרים סיפרו לי שהם חוו חוויה דומה. פשוט לא יכולתי להכיל אותה. ככל שהרביתי ללמוד ממנה וככל שעיניי הרוחניות נפקחו, כך היא נראתה לי גדולה יותר, וכך גם התחומים שבהם הידע שלה עלה על שלי הלכו והתרחבו לכל כיוון. ככל שהארכתי לשהות במחיצתה, כך פחתה התחושה שאני מכיר אותה. בכל פעם שראיתי אותה, היא נראתה לי כמו 'אדם שונה', עד שנעור בי הרושם שאישה זו נושאת בחובה ויכולה לגלם את המרקם השלם של אישיות אנושית, וכתוצאה מכך, לא הייתה לה כלל אישיות משלה. כי להיות כל דבר, פירושו בו-זמנית לא להיות שום דבר.
