קרעי קליפה

מסה על עיצוב זיכרון, משולבת ב-19 תצלומים, שכתב היסטוריון האמנות והפילוסוף הצרפתי ז'ורז' דידי-הוברמן בעקבות ביקורו באתר אושוויץ-בירקנאו. 

זו כתיבה אישית, שבה הדימוי הצילומי הוא המוליך ומתוכו ואל תוכו נשזר המבע המילולי. המסה היא סיפורה של התבוננות; סיפורה של נבירה הן בממצאים ההיסטוריים כפי שהם נגלים באושוויץ-בירקנאו והן בעיצוב הזיכרון ההיסטורי כפי שהוא מוצג שם, ולהבדיל, במלאכת הזיכרון שבעולמו הפרטי של המחבר.

דידי-הוברמן, מחבר הישרדות הגחליליות ודימויים למרות הכול, עומד נוכח מה שרואות עיניו במרחבי האתר ונוכח דימויים שצילם כמו אלפי מבקרים אחרים במקום, ומהרהר בכמה שאלות, למשל: לשם מה לנסוע לשם? ולמה לכתוב על כך? האם כדי שתיווצר עדות נדרשת מציאות גלויה, נראית בבירור? האם חייבים לפשֵט כדי למסור? האם חייבים ליפות כדי לחנך? האם חייבים לשקר כדי לומר אמת?

את דבריו בספר הוא מנסח בכתיבה נטולת הערות שוליים ותוך הימנעות מנוסח כתיבה אקדמי, הגם שניכרים הן הדי מחקריו והפולמוס שהציתו, הן האחריות בהצגת כל טיעון ועמדה והן המבט האנליטי-פרספקטיבי על הדימויים השונים: על הדימויים שאפשר לכנותם דיאלקטיים אשר קלט במצלמתו, על הדימויים הדלים - אותם דימויים בלתי נהירים, לימים מקוצצים, שצולמו תוך סיכון חיים בתוככי ההתרחשות באוגוסט 1944, ועל הדימויים האדישים למציאות הנוראה שצילמו אלה אשר רצו לשלוט גם במראה עיניים, הנאצים.