החומה והשער ישראל פלסטין והמאבק המשפטי לזכויות אדם

1 בפברואר 2017, ברוקלין, ניו יורק

השלג פסק ושמש חורפית מקסימה שוטפת את הרחובות של ניו יורק. היא מזמינה אותי דרך החלון של הדירה ששכרנו באחת השכונות של ברוקלין לצאת החוצה. אבל ברגעים האלה לבי כולו במזרח. בעת שאני כותב אלפי שוטרים מפנים את המאחז עמונה מזרחית לרמאללה. אנשי כוחות הביטחון מתנגשים עם מתנחלים על אדמותיהם של לקוחותיי, פלסטינים מכפרי האזור. המתנחלים פלשו לאדמות אלה לפני כ-20 שנה ומאז גרו ושלטו בהן בכוח הזרוע. הממשלה והצבא שאמורים להגן על הפלסטינים מפני שודדי רכושם, לא רק שלא נקפו אצבע אלא אף סייעו לעבריינים. בהליך ארוך וסבוך שהחל תשע שנים קודם לכן, ב-2008, ייצגתי את קורבנות הגזל מטעם ארגון זכויות האדם הישראלי יש דין, ובסוף 2014 ניצחנו בבית המשפט הגבוה לצדק שהורה לפנות את הפולשים. ממשלת ישראל עשתה כל שביכולתה כדי להתחכם לפסק הדין, אך בזכות פעולה נחושה של צוות יש דין, נכשלה. אז הינה, יום השחרור של אדמות לקוחותיי הגיע. לכאורה יום שמח ומלא תקווה, אבל לצד הסיפוק הרב אני גם מודאג. אני יודע שאחרי הפינוי אנו צפויים למאבק ארוך וסיזיפי למימוש הניצחון ותרגומו למציאות שבה בעלי האדמות יהנו שוב מגישה חופשית לאדמתם. החשש שהצבא ימצא תירוץ למנוע או להגביל את גישתם מבוסס על ניסיון רב שעורכי הדין והארגונים המגינים על זכויות של פלסטינים צברו. חשש נוסף הוא מפני גל של פשעי שנאה שמבצעים מתנחלים קיצונים, תופעה חמורה שהפכה לנפוצה מאוד בשנים האחרונות ונתקלת, למרבה הבושה, באכיפה רופסת מצד הרשויות. מעבר לכך, ממשלת ישראל ככל הנראה תאשר הקמת יחידות דיור רבות, וייתכן שאף יישוב שלם, עבור מפוני עמונה. התנחלות חדשה תהווה סכין קולוניאלית נוספת בליבה של הגדה המערבית. אני אף יודע שאת חשבון הקמת ההתנחלות החדשה יקבל לפירעון משלם המיסים הישראלי, כלומר גם אני ומשפחתי נממן את המתנות שממשלת ישראל מרעיפה על המתנחלים כדי לפייסם על שבאופן נדיר החוק נאכף עליהם.