הספר הרביעי בסדרת האסופית, קלסיקה שדורות שלמים של בנות - וגם כמה בנים - גדלו עליה, שבמרכזה דמותה החד פעמית של אן שרלי, שנשלחה בטעות מבית היתומים לחווה הירוקה בכפר אבונלי, ועד היום לא נעשתה טעות יותר מוצלחת.
אן שרלי עומדת להתחתן עם גילברט אהובה ולהתחיל את חייה כאישה נשואה, בעלת בית ומשפחה. גילברט מסיים את לימודי הרפואה ומקצועו החדש מרחיק את הזוג הצעיר מאבונלי, למפרץ ארבע הרוחות הקסום, ובו מקימה אן את בית חלומותיה וממלאת אותו באהבה, בצחוק ובחברים. בית החלומות ידע כבר בעבר זוגות מאוהבים ואושר רב, וגם אן תמצא בו את אושרה. לפניו יבוא צער גדול ומטלטל, אבל אן האופטימית תתגבר על הכאב ותגלה שהיא מסוגלת להמשיך לחיות.
מאז שיצא לאור ב-1908 היה האסופית לאחד מספרי הנעורים המצליחים בכל הזמנים. השנים שחלפו מוכיחות שאן היא גיבורה נצחית, שמדברת מחדש אל כל דור ודור. הספר הוא הרביעי בסדרת הספרים שכתבה לוסי מוד מונטגומרי, המלווים את חייה של אן, מילדות עד לבגרות, וזו הפעם הראשונה שהספר רואה אור בעברית, בתרגום רענן וקולח.
"תודה לאל, אני עם גיאומטריה גמרתי - אני לא צריכה ללמוד אותה או ללמד אותה יותר," אמרה אַן שֶׁרְלִי בשמץ נקמנות. היא הטילה בחבטה כרך בלוי במקצת של תורת אֶאוּקְלִידֶס לתוך ארגז ספרים גדול, טרקה את המכסה בטריקת ניצחון, התיישבה עליו והביטה בדַיאנָה רַייט בעיניים אפורות, דומות לשמי השחר, בעליית הגג של החווה הירוקה.
עליית הגג הייתה מקום מענג, מלא צללים ורמזים, כמו שכל עליות הגג צריכות להיות. מבעד לחלון הפתוח שאַן ישבה לידו חָדַר אוויר מתוק ומבושם, אופייני לאחר צהריים של חודש אוֹגוּסְט; בחוץ נעו ורשרשו ברוח ענפי הצפצפות; מעבר להן היו היערות, בהם התפתל משעול האוהבים בנתיבו המכושף, ומטע התפוחים הישן, שהניב עדיין בשפע את פירותיו האדמדמים. ומעל לכל אלה, בשמי הדרום הכחולים, היה רכס ענקי של עננים לבנים כשלג. מבעד לחלון השני ניתן היה לראות מרחוק את הים הכחול, העטור לבן - מפרץ סֶנְט לוֹרֶנְס היפהפה, שעליו צף כמו יהלום האי אַבֶּגְוִויט, ששמו האִינְדִיַאנִי הרך והעדין נזנח מזמן לטובת השם הפשוט יותר, אִי הנסיך אֶדוּאַרְד.
