"סיליטו הציב מקומות נשכחים במרכז הבמה. הוא הפך את החיים הרגילים לסוג של שירה", אמר המשורר איאן מקמילן לאחר מותו ב-2010 של אלן סיליטוֹ, שהתפרסם בשנות החמישים של המאה העשרים כחלק מקבוצה של סופרים בריטים שנחשבו למבשרי הריאליזם החדש משום שחשפו בכתיבתם את המתחים הלאומיים ואת פערי המעמדות.
בסיפור בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים, שעל שמו קרוי קובץ סיפורים זה של סיליטו – ושעובד ב-1962 לסרט מצליח כחלק מהזרם הקולנועי הבריטי הריאליסטי שכונה "כיור המטבח" – אנו פוגשים את קולין סמית, אשר נשלח למוסד לעבריינים צעירים באסקס שבאנגליה. הוא מתבלט שם כרץ למרחקים ארוכים, ומנהל המקום מציע לו עסקה: אם ינצח בתחרות הריצה ויוסיף כבוד למוסד, מובטח לו שייהנה משיפור משמעותי בתנאים במהלך החודשים שנותרו עד לשחרורו. קולין מבין היטב את משמעויות ההצעה ובוחר בדרך חתרנית להפגין את ניצחונה של רוחו החופשית.
גם הצעירים האחרים שעליהם כותב אלן סיליטוֹ בקובץ סיפורים זה משתייכים כולם למעמד הפועלים ומוצאים את דרכם לביטוי ייחודי על רקע מציאות חייהם העגומה.
תכף אחרי שהגעתי למוסד בּוֹרסטַל לעבריינים צעירים החליטו שם שאני אהיה רץ שדה למרחקים ארוכים. הם בטח חשבו שיש לי בדיוק המבנה המתאים, מפני שהייתי אז (ואני גם היום) גבוה ורזה לגילי, אבל האמת היא שלא היה אכפת לי כל כך, כי במשפחה שלי תמיד החשיבו ריצה, בייחוד כדי לברוח מהמשטרה. תמיד הייתי רץ טוב, אני מהיר ויש לי צעדים ארוכים. הצרה היא שלא חשוב כמה מהר אני רץ, ובאמת רצתי מהר, גם אם אני אומר את זה על עצמי, זה לא עזר לי שלא להיתפס אחרי הג'וב ההוא במַאֲפִייה.
