מצבי רוח הוא, כעדותו של מחברו, יואל הופמן, "ספר של מצבי הרוח... פעם אנחנו אוהבים ופעם אנחנו שונאים. ולפעמים אנחנו שונאים את הדברים שאהבנו או אוהבים את הדברים ששנאנו ואין לדבר הזה סוף".
"יש לנו כאן סדרה ארוכה של מצבי רוח צבעוניים, מעין חרוזים מבין קפלי המניפה", כתב שמעון זנדבנק על הספר. "את מצבי הרוח האלה מאפיינת שוב אותה הזרה המלווה את הופמן מראשית דרכו. אבל אם בקצכן היתה ההזרה כפופה לנקודת הראות הטרייה של ילד, כאן היא אינה כפופה אלא לרצונו של הכותב להפתיע. ודרכי ההפתעה שונות ורבות".
והנה דוגמה מהספר:
ישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו. אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקרב ורחק. שהלילה כסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו. זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר. האדם הזה הולך אתנו לכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו. האדם הזה הוא גם גבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו (ושל כל הספרים האחרים שכתבנו). אלו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.
