משה סקאל

איזה ספר שכבר נכתב היית רוצה לכתוב בעצמך?

ללא ספק, כל החיים לפניו מאת אמיל אז'אר (שם העט של רומן גארי). במרכזו של הרומן, שראה אור בצרפת ב-1975, עומדת מערכת יחסים נוגעת ללב, אירונית ולפרקים מצחיקה עד דמעות בין מדאם רוזה, יהודייה קשישה ניצולת שואה, זונה לשעבר המנהלת בית להשגחה על ילדים - לבין מומו, שם החיבה של מוחמד, שאמו השאירה אותו אצל מדאם רוזה למשמרת. אולי לא מדובר בספר הגדול ביותר שקראתי (תומס מאן, קולט, זבאלד, פרוּסט, עגנון ואחרים הם סופרים גדולים בהרבה מגארי, לדעתי), אבל זה ללא ספק הספר עם הקורטוב הנדיב ביותר שאני מכיר של חמלה ושל אהבת אדם. עד כדי כך הוא קרוב ללבי, שכאשר כתבתי את הרומן שלי יולנדה, קראתי לגיבור שלי מומו, כמחווה למומו של כל החיים לפניו.

איזה ספר היית ממליץ לשר החינוך לקרוא?

כל ספר פילוסופיה - יוונית או אחרת - שעוסק בשאלות כגון: "כיצד ראוי לחיות?". ברור לי מדוע נרתעים כל כך מלימוד פילוסופיה בבתי הספר בישראל: משום שפילוסופיה מעודדת חשיבה ביקורתית, היא מזמינה שאלות כגון: "מה המידה הטובה?" או "מה קיים בעולם?" וכיו"ב, והיא עוסקת באופן מפורש בשאלת היפה ובשאלת הטוב. כל הדברים האלה הם דברים שנחשבים לחתרניים להחריד בחברה הישראלית כיום. בספרי חד-קרן אני מצטט מתוך ספרו של סנקה, שנכתב לפני כאלפיים שנה. הנה הציטוט, שתקף ביתר שאת גם לימים שבהם אנחנו חיים כיום:

"לא חיים קצרים ניתנו בידינו, אלא במו ידינו אנו מקצרים אותם, ואין חיינו דחוקים אלא שאנו נוהגים בהם בפזרנות. כשם שנכסים עצומים ואדירים, אם התגלגלו לידי בעלים גרועים, מתכלים כהרף עין, ואילו נכסים צנועים ככל שיהיו, אם הופקדו בידי שומר טוב, מתרבים בניהולו הנבון - כך מתפרשים חיינו על פני זמן רב מאוד למי שנערך להם כהלכה... לא יימצא אדם השש לחלק את עושרו - אבל את חייהם מחלקים כולם לכל דורש! הם קופצים ידם בשמירה על נכסי אבותיהם - אבל כשהדבר מגיע לבזבוז זמן הם מתגלים כפזרנים הגדולים ביותר בעניין היחיד, שבו הקמצנות ראויה לכל שבח" (לוקיוס אנאיוס סנקה, על קוצר החיים. תרגמה מרומית: נאוה כהן. נהר ספרים).

איזה ספר קנית ואף פעם לא תקרא?

באג 2000.

איזה ספר תיקח איתך לחופשה בסיני/הודו/ניו יורק/ברלין/לונדון/מקום אחר?

בסיני עדיין לא ביקרתי, וגם לא בהודו, אבל זה דבר שאני מתכנן לעשות. באופן כללי אני משתדל להיות יהודי נודד, וכבר הזדמנתי לכל מיני פינות בעולמנו היפה. לכל מסע אני לוקח בתרמילי את הקינדל ובו מוּזנים ספרי שירה, עיון וכמובן פרוזה (וגם ספרי תכנוּת בשפת פייתון. לאחרונה מצאתי את עצמי עומד בתור אימתני בסניף הדואר בברלין וקורא שורות קוד להנאתי). ועיקר שכחתי: תמיד אני נושא אתי ספר של שירי דליה רביקוביץ.

ספר ילדים או נוער שאהוב עליך במיוחד?

ספר הנעורים הבריטי יומנו הסודי של אדריאן מול מאת הסופרת סו טאונסנד, שקראתי בגיל 13. גב העטיפה של הספר במהדורה העברית מסביר הכל: "אנו מתוודעים לאדריאן מול כשהוא בן 13 ושלושה רבעים, ויש לו פצעון על סנטרו. בשנתיים וחצי שלאחר מכן רודפות אותו צרות רבות אחרות: הארוחות הבלתי-מזינות שהוריו מספקים לו, חרדתו מפני כל מאמץ גופני ומפני אורכו של ה'מה-שמו' שלו, אותו הוא מודד שוב ושוב ללא ליאות. כקורא נלהב הוא מבקש לדעת כיצד להיות 'אינטלקטואל', ומתמודד ללא הרף עם אהבת חייו - עם פנדורה הזוהרת. פרשיות האהבים של אמו ושל אביו, בעיות האבטלה והסעד של אביו, ובעיקר - צרכיו החיוניים של ברט בקסטר, גמלאי שאדריאן התנדב לטפל בו, כל אלה רודפים אותו ללא רחם. וכל זאת - כאין וכאפס לעומת הזעזוע והעלבון שגורם לו הריונה של אמו, אשר בסופו הוא חש עצמו לגמרי מיותר במשפחה".

איזה ספר גרם לך לבכות / לצחוק?

מה מעיק על פורטנוי מאת פיליפ רות גרם לי להתגלגל מצחוק ולפרכס בעת שהייתי שרוע על חוף נודיסטים באי יווני. החדר של ג'ובאני מאת ג'יימס בולדווין גרם לי לבכות הרבה יותר משהייתי מוכן להודות בכך.

איזה ספר אף פעם לא הצלחת לסיים?

מובי דיק. ולא משום שלא אהבתי אותו, אלא להפך - משום שאהבתי אותו כל כך.

עם איזו דמות ספרותית היית רוצה לעשות אהבה?

עם יואכים צימסן מהר הקסמים, עם דוד המלך, ואפשרות נוספת: (כמעט) עם כל אחת מהמאהבות של הדמויות ברומנים של דוד פוגל.

מהו הספר עם הכריכה הכי יפה בעיניך?

יש רבים, אבל אבחר אחד עכשווי: אחרי הספירה הנהדר מאת דורית שילה (דימוי: דורית נחמיאס, עיצוב: סטודיו הוצאת פרדס).

איך יקראו לספר שעדיין לא כתבת?

איך לכתוב על המשפחה ולהישאר בחיים.

איזה ספר היית רוצה לקבל במתנה?

את העותק של הרומן שֶרי, שהסופרת השערורייתית קולט הקדישה לברטראן דה ז'ובנאל, בנו החורג של בעלה השני, הצעיר ממנה בשלושים שנה. בהקדשה היא כתבה: "לבנִי, שֶרי". בעקבות המפגש הזה - ובעקבות ההקדשה - התחיל רומן סוער בין השניים. אין ספק, הספרוּת הטובה ביותר היא תמיד זאת שמחוללת את המציאוּת, ולא רק להפך.

איפה אתה הכי אוהב לקרוא? ומה אתה קורא בשירותים?

אני הכי אוהב לקרוא במיטה, ואז להגות בדברים שקראתי בעודי מתקלח. בנוגע לשירותים, זה מקום שסבתי הקהירית התכחשה נמרצות אפילו לשמו. היא כינתה אותו בצרפתית-קהירית "הפינה הקטנה", או פשוט: "המקום שבו עושים את הביקור". סבתא אסרה עלי להכניס למקום הקדוש הזה דבר מלבד הרבה מאוד סבון, וכמובן אינספור גלילים של נייר טואלט (מצרך חיוני בימינו, וגם מבחינה זאת היא ראתה את הנולד!).

--------------- 

משה סקאל הוא סופר