רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ...

ישעיהו ליבוביץ

תיאור

רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ... הוא לקט חכם ועשיר של מכתבים אל פרופ' ישעיהו ליבוביץ וממנו, רובם ככולם תשובות שהשיב לאלפי הפונים אליו במגוון נושאים: משמעות החיים, מוסר, גבורה, מדע וערכים, גוף ונפש, מקור האמונה, קדושת הארץ, יהדות, דת, דתיים וחילוניים, הכיבוש, השלום, השלטון המשחית ועוד.

 

ליבוביץ היה קול מקורי וייחודי בתרבות הישראלית, החסר כיום עד מאוד. הגותו בתחומי המדע והיהדות, העם והחברה, נסכה השראה ברבים, והתבטאויותיו האמיצות הסעירו את הציבור הן במישור הדתי והן במישור המדיני. 

 

לאחר מותו נמצאו אלפי העתקי מכתבים שכתב. ליבוביץ השיב לכולם - מבוגרים וצעירים, אנשים מן השורה ואנשי שם, מלומדים ותלמידים - וכתב להם באורך רוח ובבהירות יוצאת דופן. בספר זה קובצו כמה מן המעניינים והחשובים שבמכתביו, והם שופכים אור הן על אישיותו ועמדותיו והן על החברה שבה חי, פעל ולחם.

 

 

מתוך הספר

02/01/83

שלום,
שאלותיך הנראות כיוצאות מהלב ודאי ראויות לתשובות, וכל תוכנו של מכתבך שנכתב בכנות רבה מחייב אותי למתן תשובה לפי מיטב הבנתי ויכולתי. אלא שאת עצמך מציינת במכתבך עד כמה קשה לתת במכתב את התשובה הנדרשת, כשהמכתב מוכרח להיות קצר. אולם אם תוכלי להתפנות לשעות אחדות ולהגיע לירושלים נוכל לקיים בינינו שיחה רצינית על העניינים הגדולים שאת מעוררת – וברצון אעשה זאת. הפעם אני מוכרח להסתפק ברמזים על מה שיש להגיד בהרחבה ובהעמקה.
התודעה ש"אני אמות" היא לאדם נכס נפשי ורוחני גדול, והיא מן הדברים המבדילים בין האדם ובין הבהמה. תודעה זו – לא זו בלבד שאין היא מטילה צל על החיים, אלא שדווקא ממנה האדם נעשה מודע לאנושיותו ולהערכת שנות החיים שניתנו לו. לא מה שאחרי החיים צריך להעסיק את האדם ולא "אם נותר ממנו דבר" (כלשונך), אלא מה יש בחייו ומה הוא עושה במתנת-חינם זו שניתנה לו – ודיו בזה.
יש בני אדם – והם רבים – שעצם קיומם הפיסי הוא בשבילם תוכן חייהם, והם אלה ש"מפחדים מפני המוות". אבל יש בני אדם היודעים לשוות משמעות ערכית ל"מספר ימי חיי ההבל" (לשון קהלת), בין אם המספר הוא קצר ובים אם הוא ארוך, בין אם יש לחייהם המשך אחרי המוות בין אם אין. ובזה יש הבדלים עצומים בין בני אדם.
יש בני אדם שמוצאים טעם בחייהם החולפים בהעמדת צאצאים, שאותם הם מגדלים ומחנכים ואותם הם מכשירים להמשיך אחריהם את שרשרת החיים.
ויש שממלאים את חייהם החולפים ברדיפה אחרי הנאות ותענוגים, שהם בשבילם תוכן משמעותי לחיים אלה.
ויש שניתן להם סיפוק מלא אם בחייהם החולפים הם מצליחים לעשות משהו טוב ומועיל לאחרים בני דורם או בני דורות שאחריהם.
ויש שניתן להם סיפוק ע"י השגת כבוד ושלטון, או תהילה המוסיפה להתקיים גם לאחר מותם.
ויש שמוצאים טעם בחיים בהשגת ידע וחוכמה לעצמם, גם אם ההישג הזה קיים רק עד מותם.
ויש שמוצאים את הטעם לחיים בהישגים מדעיים או ספרותיים או אומנותיים, שאותם הם יכולים להנחיל גם לדורות הבאים אחריהם.
ויש שתופסים שהחיים הם עובדה מקרית וחולפת ולכן גם לא מציאות אמיתית ("הבל הבלים", כדברי קהלת), אבל הם משווים ל"הבל" הזה משמעות ערכית ע"י כך שבחיים אלה הם עובדים את ה' – שהוא האמת והנצח. תפיסה זו אינה תלויה כלל באמונה ב"עולם הבא" (שהוא מושג מעורפל מאוד). הוא הקובע את יחסו של האדם הדתי לחיים ולמוות. אין ספק שהביטוי העילאי של האמונה הדתית בעולמה של היהדות הוא יום הכיפורים – והנה בכל עבודת-ה' ביום הכיפורים אין אפילו זכר לחיים אחרי המוות או לעולם הבא – כל עניינו של היום הגדול הזה הוא השאלה: כיצד אתה, בן אדם, עומד בחייך בעולם הזה מול פני אלוהים? וזוהי המשמעות של האמונה הדתית.

שאלתך "מהי הישות האלוהית" היא מן העניינים שעליהם יש לומר במליצת התנ"ך: "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", ולא במכתב זה אענה לך. כאן אסתפק ברמז שעצם השאלה הזאת היא מן הדברים שעובד אלילים שואל בדבר אלוהיו. המאמין בה' יודע את שלוש המילים בתורה: "אהיה אשר אהיה" ואת שלוש המילים האחרונות של יום הכיפורים: "ה' הוא האלוהים". הוא יודע ש"ה' ית' אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף (ז.א. איננו מושג בקטגוריות של החשיבה האנושית) ואין לו שום דמיון כלל. יחסו של האדם המאמין לה' איננו ידיעה שיש לו על ה' אלא קבלת החיוב לעבוד את ה', ז.א. קיום התורה והמצוות.
כבר אמרתי בראשית המכתב הזה שאני מוכן לשוחח עמך על שאלותיך בעל פה. אם תרצי, ואם תוכלי, לבוא לירושלים, הודיעיני על כך ימים אחדים לפני בואך, במכתב או בטלפון, כדי שנוכל לקבוע זמן לשיחה.
הטלפון שלי: 02-233449
בברכה,
ישעיהו ליבוביץ