זוכה פרס ספיר לשנת 2018 בקטגוריית ספר ביכורים.
מנימוקי השופטים: "איה קניוק העמידה רומן מרתק, בעל עלילה סבוכה אך מסתברת ומתפענחת בקלות, שדמויותיה עמוקות, בעלות מלאות ותוקף. לשונה של קניוק עזה, מתוחכמת, מהפנטת ומופרעת, במובן הטוב ביותר של המילה".
אדם, פסיכיאטר בשירות בתי המשפט בן 37, נדרש לאבחן את אנה, נערה חידתית בת 17 החשודה ברצח אִמּה במהלומות אבן. המקרה מטלטל ומערער את עולמו, ומפגיש אותו מחדש עם עברו וגם עם ההווה שלו: הוא נפרד מבת זוגו, מתכנס אל תוך עצמו ושוקע במעין מסע אל העבר - אל הנטישה על ידי אמו, אחריה הוא מחפש בכפייתיות מנעוריו, אל חייו עם אביו המאמץ, מנהלו של מוסד לחולי נפש כרוניים, אל דמויות החולים ששהו באותו מוסד ואל חבר נעורים של אביו, שלימים היה מרצה של אדם באוניברסיטה, וכעת הוא השופט במשפטה של אנה.
בלשון ייחודית ואינטנסיבית וברגישות יתרה, אורגת קניוק את חוטי העלילה מן ההווה אל העבר ובחזרה, ואט אט נפרמים חייו של אדם, עד כדי התפוררות מוחלטת. האם יצליח אדם למצוא פתרון לחידות חייו? האם יפרוץ את בדידותו בממלכת האי-רצון?
עמרי הרצוג, ספרים הארץ: "רומן הביכורים של איה קניוק הוא רומן גדול; ואיני מתכון רק להיקפו, שחריג בנוף ספרי הביכורים המקומיים (אך גם בספרות הישראלית העכשווית ככלל), אלא גם לבשלות הלא־מצויה שמאפיינת אותו בלשונו, בעלילתו ובדמויות שהוא משרטט.... יצירה עמוקה, רבת רבדים ולעתים מהפנטת... בספרה הראשון קניוק מציעה קול בשל ואוטונומי, משוחרר מצִלם של אבות".
יבבת סירנה החרידה את השמיים השחורים. הרופא התורן ציחקק עם הנהג. המתמחה הצעיר הביט עליהם נדהם. הרופא, שהבחין במבטו, חייך אליו וטפל על כתפו. "אז מה, אנחנו נראים לך גסי-רוח? מתבדחים לנו כאן בנחת בזמן שאשה מתבוססת בדם?" המתמחה האדים ולא ענה. הסירנה, שעדיין לא היה מורגל בה, ניקבה את עור התוף שלו. מבעד לעובי החושך היה ניתן להבחין באורות.
"זו הפנימייה", אמר פתאום הנהג, והשניים הפנו את מבטיהם.
"מכיר?" הסתקרן הרופא. זו לא הפעם הראשונה שהם עובדים יחד.
"פעם רצו לשלוח לשם את בת אחותי. היו בעיות בבית ואחותי רצתה שהקטנה לא תהיה שם איזה זמן. היא שמעה על הפנימייה הזאת, ואני אמרתי לה שאם היא לא רוצה שהבת שלה תהיה בתולה זקנה שחיה ברחוב ומבשלת עוף לחתולים, שלא תשלח אותה לשם".
