השכנים מעצבנים, סאמר גודמן אינה מבחינה בקיומו למרות מאמציו - שום דבר לא הולך למַיילוֹ, חנון חביב בן שתים־עשרה ותלמיד חדש בבית הספר החמישי שלו. מבין שורותיו של הסיפור, המתאר בהומור תובנות ופרטי חיים של נער מתבגר - החברים, בית הספר, היחסים עם האב והאחות, עולה תמונה עצובה של מות האם, שלאחריו הכול השתנה.
אבל, במקום דמעות של עצב תזילו דמעות של צחוק. כי מַיילו - פתקים דביקים ומוח קפוא הוא סיפור שנון ומצחיק, סוחף ומרגש, המשלב פרוזה עם איורי קומיקס. הוא יחלחל אל לבכם, גם אם לא חוויתם משבר דומה, וישאר שם גם לאחר הקריאה.
כך כותבת עפרה רודנר בהמלצתה הנהדרת על הספר: "מיילו: פתקים דביקים ומוח קפוא" מתחיל בנונשלנט ואז לופת ומוחץ אותך כשאתה לא מוכן. על פי הכריכה, אלן סילברברג התכוון לכתוב "ספר משעשע על חנון מצחיק", אבל "כעבור שני פרקים ראיתי שאני נכנס למקום שלא הייתי בו כבר הרבה מאוד שנים". וכך, מתוך הטקסט השנון והחופשי להפליא הזה, שנפתח ב"לסאמר גודמן לא היה מושג מה נפל עליה. זה הייתי אני...
עדיין לא החלפתי אף מלה עם סאמר, חוץ מה'סליחה'... אחרי שהתעטשתי וריססתי את העורף שלה ברוק", מתגלה סיפור שעוסק בקרביים של החיים - מוות, דיכאון, גבריות, משפחה מפורקת. סילברברג עושה את זה באומץ ובחריפות. וגם אם הספר הזה מתפוצץ מרוב רגש חסר בושה ומחשיבותו של קשר אנושי, הכותב לא מאבד את ההומור (המאוד יהודי שלו) ואת קור הרוח."
(מוסף ספרים, עיתון 'הארץ', 12.07.2018)
