לס

אנדרו שון גריר

שם מקור: Less

תיאור:

זוכה פרס פוליצר לשנת 2018, ולא פחות חשוב מכך - הנה המלצה חד משמעית של יוענה גונן שלנו על "רומן נפלא שלא במקרה זכה בפוליצר, אף שהוא לועג גם לפרס הזה": 

"לס הוא סופר אמריקאי כושל למדי, 'מבוגר מכדי להיות רענן וצעיר מכדי להתגלות מחדש, סופר שמעולם לא ישב לידו נוסע במטוס ששמע על ספריו'... חמור מכך, לס מתקרב ליום הולדתו ה–50 ובתור הומו זה מאיים עליו במיוחד...

"לס מקבל הזמנה לחתונתו של פרדי פֶּלוּ, צעיר שהיה המאהב המזדמן שלו בתשע השנים האחרונות, עד שעזב את לס כמה חודשים קודם לכן לטובת קשר מונוגמי עם גבר אחר. לס אינו מסוגל ללכת לחתונה שבה כולם יגחכו וירחמו עליו...הוא מוצא פתרון מבריק - או מזעזע, תלוי איך מסתכלים על זה: הוא מחליט להיענות לכל ההזמנות שקיבל לאירועים ספרותיים זניחים ועלובים ברחבי העולם, וכך להיעדר מהחתונה בתירוץ המרשים־לכאורה של מסע ספרותי מסביב לגלובוס. והכל כמעט בחינם!...

"סוד הקסם של גריר נעוץ בכך שהוא צוחק גם על בן דמותו, הסופר ארתור לס, לא פחות משהוא צוחק על אנשי ספרות אחרים ועל המנגנונים המייאשים והטקסים המגוחכים של עולם הספרות; וחשוב מכך, בעובדה שההומור שלו הוא הומור חם ומלא אמפתיה, ולא עוקצנות ארסית ויהירה. התוצאה היא שילוב נדיר של סאטירה נשכנית ורגישות אנושית... בזכות השילוב בין הנושאים הרציניים, ההומור מלא החמלה וכתיבתו העשירה והמסוגננת של גריר - לס הוא ספר נפלא, שבתום הקריאה ממלא את הלב בתחושות של שמחה מזככת וחיבה למין האנושי (המגושם, הפגיע, המאוהב)... אני מחכה בקוצר רוח לספרו הבא."

כך זה מתחיל:

מהמקום שבו אני נמצא, סיפורו של ארתור לֶס אינו רע כל כך.

הביטו בו: יושב לו רגל על רגל, טווסי, על ספת הקטיפה העגולה בלובי המלון, חליפה כחולה וחולצה לבנה, אחת מנעליו תלויה על כף רגלו, העקב משוחרר. תנוחה של אדם צעיר. צלליתו הצנומה היא אכן אותה צללית שהיתה לו בצעירותו, אבל בהתקרב גיל חמישים הוא דומה לאותם פסלי ארד בגנים ציבוריים אשר - פרט לברך אחת בת־מזל שלוטפה בידי תלמידים בסיור - מאבדים מצבעם עד שהם מוריקים כמו העצים. כך גם ארתור לס, שהיה פעם ורוד וזהוב מרוב עלומים, ודהה כמו הספה שעליה הוא יושב, טופח באצבע אחת על ברכו ונועץ מבט באורלוגין.