אחד הנאומים הידועים בתולדות ארצות הברית. דברי צ'יף סיאטל לפני נציגי הממשל האמריקני שבאו להתדיין עמו על רכישת אדמות בני שבטו. המנהיג האינדיאני הבין כי הפסיד בקרב על האדמה אך אינו מוכן לוותר על הקשר העמוק איתה ומסרב להפקיר לתבוסה את זהותו.
נאום מרגש, מטאפורי ואלגורי, בעל מסרים פציפיסטיים ואקולוגיים שנכתב לפני כ-150 שנה, אך רלוונטי לזמננו.
דבריו החכמים של המנהיג האמריקני אדום-העור היו זה מכבר לסמל ומופת לכל מוקירי כבוד האדם וחירותו. אצילות נפשו ותבונת לבו של צ'יף סיאטל היו לשם דבר ברחבי העולם ואומצו על ידי אוהבי האנושות, האדמה והטבע באשר הם. המילים נחקקות כמסר חזק המעורר תחושות ומחשבות שמעבר לזמן ולמרחב. הנאום מופיע כאן בגירסתו הכתובה הקרובה ביותר לדברים שנאמרו במקור. הוא ראה אור כספר בארצות הברית ונפוץ במאות אלפי עותקים בכל רחבי העולם המערבי.
"שמים מֵעל הִזילו דמעות של חמלה על אבותינו זה מאות מופלגות בַּשנים, ואשר לנו ייראה נצחי, עשוי להשתנות. מה שהיום בהיר, מחר עלול להתקדר בעננים. מילותַי כַּכוכבים אשר לָעַד לא ישקעו. על כל אשר יאמר סיאטל, יוכל הצ'יף הגדול וושינגטון לסמוך, כשם שאחינו חיוורי הפנים סומכים על שובן של העונות."
