זה לא היה אותו הגשם

נורה דוד

  • עריכה: דפנה שחורי
תיאור

גיבורת זה לא היה אותו הגשם, רומן הביכורים של נורה דוד, מחליטה לשוב לארגנטינה, לעיר הולדתה בואנוס איירס, ובאמתחתה כרטיס לכיוון אחד. מה גרם לה לצאת לנסיעה חפוזה כך פתאום, באמצע החיים? האם הרִיק שהשתלט על חיי הנישואים, האבל על מות אמה, הגעגועים העזים למולדת שממנה נקרעה בנסיבות טראומטיות?

 

היא יוצאת למסע חיפושים אחר פַבְּיוֹ אהוב נעוריה, שנעלם בתקופת הדיקטטורה הצבאית. בחיפושיה היא מגיעה לרִיבֶרָה, עיירה יהודית באמצע הפמפס, שאליה הגיעו סביה שברחו מהפוגרומים במזרח אירופה. בעיירה הנשכחת הזאת ייפתח בפניה צוהר אל העבר של משפחתה ואל ההוויה של הקהילה היהודית בארגנטינה בהתהוותה. ולאורך כל המסע מילותיו של דוד רודולפו מהדהדות בתוכה: "כולנו עקורים, אַנָּלִיטָה. סבא וסבתא שלך נעקרו מאירופה, אני מהפמפס, ואת מכאן. כולנו עקורים".

 

מתוך הספר

תשבץ הגגות הענקי הבהיק באורן של קרני שמש ראשונות. המטוס כבר הנמיך מאוד את מעופו. ליה התבוננה דרך האשנב הקטן. "בואנוס איירס," לחשה בפליאה. היא לא חשבה שתראה שוב את העיר כך, מהאוויר. פקעת לחצה בגרונה. הדמעות קלקלו את האיפור הטרי.

גם אחרי שהמטוס התחבר לשרוול ורוב האנשים ירדו, עוד נותרה על מושבה. חולשה ובלבול אחזו בה. הפחד לפגוש שוב את העבר שיתק אותה. לבסוף קמה אט־אט והזדחלה החוצה בכבדות. 

בתור לביקורת הדרכונים, הפחד הפך לחרדה של ממש. זיעה קרה, רעד בברכיים, עוויתות חזקות בבטן. לרגע היתה בטוחה שהשוטר שהסתובב שם מסתכל עליה, שהיא מעוררת חשד. 
אך האישה כבדת הגוף וקצוצת השיער מביקורת הגבולות, שישבה מאחורי חלון הזכוכית, חייכה לעברה כשקראה את הטופס שליה מילאה במטוס. 
"את מכאן..."
"כן."
"וכמה זמן לא ביקרת?"
"הרבה שנים."